התערוכה: רשימה שחורה: הפחד האדום של הוליווד, מביאה תמונות, סרטונים וסיפורים של גברים ונשים מתעשיית הקולנוע האמריקאית (רבים מהם יהודים) שנכללו ברשימה השחורה בגלל נאמנותם המשוערת או המוכחת לרעיונות פוליטים או אידיאלוגיים בעלי זיקה לקומוניזם. תקופת המקארתיזם הידועה לשימצה, הביאה תסריטאים, בימאים ושחקנים לאבד את עבודתם, חלקם אף עזבו את ארה"ב לאירופה בעקבות כך.
ועדת הפעילות הלא-אמריקאית של הבית קראה לדמויות הוליוודיות להעיד על האשמות על תעמולה קומוניסטית בסרטים אמריקאים. למרות שהוועדה מעולם לא מצאה עדות לכך, תעשיית הקולנוע הגיבה בכך שהפכה למעסיק ההמוני הראשון שאימץ רשימה שחורה נגד עובדים שאמונותיהם הפוליטיות מנוגדות לאידיאלים הרווחים. שמות של תסריטאים נמחקו מתסריטים, בימאים לא קיבלו אוסקר על סרטיהם ועוד כשהוליווד החליטה לשתף פעולה עם הפוליטיקאים שהכריזו מלחמת חורמה על כל מי שהם חשדו בהם שהם קומוניסטים. בעקבות לחץ לא מתון מצד חברי הוועדה לפעילות לא-אמריקנית מטעם הקונגרס, התכנסו ב-24 בנובמבר 1947 ראשי האולפנים הגדולים במלון וולדורף-אסטוריה בניו יורק כדי לדון בעמדתם לגבי עשרת התסריטאים שנכללו ברשימה: אלווה בסי, הרברט ביברמן, לסטר קול, אדוארד דמיטריק, רינג לרדנר ג'וניור, ג'ון הווארד לאוסון, אלברט מאלץ, סמואל אורניץ, אדריאן סקוט ודלטון טרמבו. העשרה הואשמו בהזדהות אידיאולוגית והשתייכות ארגונית עם התנועה הקומוניסטית, שישה מהם אגב, היו יהודים, חלקם ממוצא רוסי. כולם אגב נחשבו בין התסריטאים הטובים ביותר בהוליווד.
בתערוכה מוצגים סיפוריהם של כוכבי הקולנוע הגדולים של התקופה מהמפרי בוגרט לג'יימס קאגני, קתרין הפבורן, ג'ודי גרלנד ורבים אחרים והחשדות נגדם. בסופו של דבר, ראש הוועדה לפעילות לא-אמריקנית, מרטין דיס, הוציא את כולם ללא כתבי אישום, למעט השחקן ליונל סטנדר שעמד לדין אך זוכה לבסוף. אולי זה רק מקרה שסטנדר היה ממוצא יהודי ובעל שם אירופי, מה שסימן אותו באופן טבעי כקומוניסט פוטנציאלי – ממש כמו בגרמניה הנאצית. כל זאת התרחש ערב מלחמת העולם השנייה, אחריה הפנתה הוועדה את תשומת לבה משחקנים לתסריטאים והתרכזו בעשרה הנ"ל.
התערוכה: "רשימה שחורה: הפחד האדום של הוליווד" (שנוצרה על ידי המוזיאון היהודי במילווקי) מאיר זרקור על ההליכים, החקירות, המניעים והבחירות של אלה שנתפסו על הכוונת – כולל היוצרים והמנהלים היהודים הרבים שסבלו. מתחת לרשימה השחורה ואכפה אותה.
אחד הסיפורים המוצגים בתערוכה הוא של השחקן ג'ון גארפילד, בן למהגרים רוסים יהודים, שהיה מעורב זמן רב בפוליטיקה ליברלית והואשם בקומוניזם, משהו שהוא הכחיש בכל תוקף. הוא הוזמן ב-1951 בפני ועדת בית הנבחרים לפעילויות לא אמריקאיות שהוסכמה לחקור את ההסתננות הקומוניסטית לאמריקה. אך גארפילד סירב לנקום בשמות חברי המפלגה הקומוניסטית והעיד כי אכן הוא לא מכיר אף אחד כזה בתעשיית הקולנוע. זה לא ממש עזר לו והוא נכלל ברשימה השחורה בהוליווד ואף סטודיו לא הסכים לעבוד אתו. בלית ברירה, שב גארפילד לעבוד בברודווי.
בניסיון לטהר את שמו, סמוך לסוף חייו, החל גארפילד לעבוד על מאמר עבור המגזין "לוק" בו הכחיש את מעורבותו בקומוניזם ואף אירגן פגישה עם סוכן אף בי איי. אף כשהסוכן הציג בפניו מסמכים לפיהם אשתו רובי היתה חברה במפלגה הקומוניסטית ודרש שהוא יכריז עליה ככזאת, הוא סירב.
גארפילד מת בגיל 39 בגלל בעיות לב שלפי מקורביו החמירו בגלל שנכלל ברשימה השחורה ולא יכל להמשיך לעבוד בתעשיית הקולנוע יותר.
עוד יהודי שמצא עצמו ברשימה השחורה היה הבמאי ז'ול דאסין להורים יהודים ממוצא אוקראיני ופולני. דאסן ביים סרטי פשע אפלים בהוליווד, אולם בגלל עברו הקומוניסטי הוא הוכנס לרשימה השחורה ונאלץ להפסיק לביים. הוא עזב את ארה"ב עם אשתו הכנרית היהודיה ביאטריס לאונר וילדיהם, ביניהם השחקן זמר ג'ו דאסן ("קיץ אינדיאני", "שאנז אליזה"). דווקא בגלותו המאולצת בצרפת, הוא זכה לתהילה כבאי שחקן ותסריטאי. סרטו הראשון בצרפת ריפיפי, 1955, זכה בפרס בפסטיבל קאן.
התערוכה תרוץ עד ה-3 בספטמבר
Skirball
2701 N. Sepulveda Blvd Los Angeles
