זהו סיפור קורע לב של אובדן אך גם חוסן נפשי שהפך את הטרגדיה הקשה של ה-7 באוקטובר לכוח עוצמתי של קבוצת חברים. מותו בטרם עת של דייוויד ניומן בפסטיבל המוזיקה נובה הניע את חבריו ליצור את Soldiers Save Lives, מבצע סטארט-אפ המוקדש לתמיכה בחיילים בחזית.
אייק בודנר, אחד מחמשת החברים שהתאחדו כדי להקים את הארגון, מספר על החבר שאיתו גדל בירושלים. "זה היה יום מצמרר. התעוררתי באותו בוקר לקול אזעקות, ומכיוון שהחדר שלי הוא במקרה גם מקלט, חזרתי מיד לישון. הרי אנחנו רגילים לאזעקות בישראל. כשהתעוררתי שוב ראיתי את הכותרות של מה שקרה".
ברוך אפסיידורף (באקי) שהשאיל לניומן את מכוניתו כדי שיוכל לנסוע לפסטיבל נובה עם חברתו נועם, שלח לדיוויד הודעת טקסט: "אני מקווה שאתה לא שם", וקיבל בתגובה את הטקסט הבא: "התפלל בשבילי ועל המכונית שלך". הטקסט הבא שהגיע היה רציני יותר: "מתפללים לנס. משהו נורא קרה". זה היה הטקסט האחרון.
מה שהתרחש לאחר מכן סופר לחבריו של דיוויד על ידי נועם. הם רקדו בפסטיבל המוזיקה, רקדו, היו שמחים וחסרי דאגות כשהבחינו לפתע במה שנראה להם כזיקוקים. רק שהם לא היו. בסרטון שצולם על ידי נועם נראים השניים יושבים מתחת לעץ ומחכים שמטח הרקטות יפסיק ליפול. נועם חבושה במשקפי שמש, נראת נינוחה למדי ואפילו שרה: "זיקוקים, זיקוקים", לגמרי לא מודע לחומרת מצבם. זמן קצר לאחר מכן הם התחילו לרוץ עד שראו מיכל אשפה. "דיוויד היה בחור גדול וחזק מאוד" נזכר אייק "הוא התחיל לזרוק לשם אנשים, הוא אמר לאנשים שברחו מפסטיבל המוזיקה מה לעשות, איפה להתחבא וכך הוא הציל הרבה אנשים".
ניומן, ששירת ביחידה הקרבית של גולני, היה מנהיג. בתפקיד זה הוא מצא את עצמו מעל ערימת האנשים שהסתתרו, מה שהפך אותו למטרה הראשונה. לאחר שהסתתר זמן מה, הוא יצא החוצה כדי להעריך אם זה בטוח לבקש עזרה. אולם מחבלי חמאס הבחינו בו והשליכו רימון לפח האשפה שלו והרגו אותו במקום. נועם מצאה מקלט מתחת לגופתו ושרדה, אך למרבה הטרגדיה, רבים מהמסתתרים בפח האשפה איבדו את חייהם.
עם זאת, החברים עדיין לא היו מודעים לכך ונשארו נחושים למצוא את דיוויד ולהחזירו. גדעון ועזרא, חמושים בשני מל"טים, פנו דרומה בתקווה לאתר את חברם הטוב. אולם, בהגיעם לאזור הלחימה מצאו את הדרך חסומה על ידי צה"ל ולא הורשו להמשיך. יום לאחר מכן נמצאה גופתו של דיוויד.
בונדר הכיר את דיוויד מאז שנפגשו בבית הספר בירושלים. רבים מהוריהם עלו לארץ לפני שנים מארצות הברית. הם, יחד עם ברוך, גדעון, גייב וגני, הקימו קבוצת חברים מלוכדת. מכיוון שהם לא שירתו ביחידה קרבית, הם הרגישו מחויבים לתרום בדרך אחרת. כך עלה הרעיון לגייס תרומות ולספק מצרכים חיוניים לצה"ל. מתוך הכרה בצורך של החיילים בציוד במלחמה המתמשכת, הם נעו במהירות. הם יזמו את המשלוח הראשון בכך שישנו רק 30 דקות בלילה הראשון, עשו תורנות, ומהר מאוד הפכו למומחים בגיוס כספים ובתיאום משלוחים לישראל. הם דאגו שכל הציוד יאושר על ידי צה"ל כדי למנוע בזבוז.
בונדר הפך את בית אמו בלונג איילנד למרכז איסוף והפיץ את הבשורה בקרב הקהילה היהודית. מאות יהודים הגיבו בהבאת תרמילים מלאים בציוד טקטי, ציוד רפואי ועוד. הם גם גייסו את עזרתה של אל על וגייסו את הכספים הדרושים למימון שינוע משלוחים אלה לישראל. תוך פחות מ-48 שעות, חמשת הצעירים הללו, ללא כל ניסיון קודם, ארגנו מבצע מעורר השראה.
משלוח ראשוני של 12 אלף טון אספקה הגיע ביום שלישי לנמל התעופה בן גוריון. החברים עמדו שם מחובקים במעגל ודמעות זולגות בחופשיות. הם היו הראשונים מבין משלוחים רבים, כולם לזכרו של דוד. למחרת הלכו כולם להלוויה של חברם הטוב. נועם, שנפצעה באורח קל, הובאה לשם מבית החולים.
לארגון יש היום 10 אנשי צוות שהצליחו לשלוח עד היום ציוד בסך 23 מיליון דולר לישראל. החברים מאמינים שדיוויד היה גאה בהם מאוד.
Soldiers Save Lives
soldierssavelives.org