עד יולי 2020 היה פיטר לנקוב שם מוכר ומכובד בתעשיית הבידור בהוליווד כיוצר, כותב ו"שואו-ראנר" של כמה מהסדרות הפופולאריות ביותר בטלוויזיה, ביניהן החידוש לסדרות משנות ה-70 וה-80, הוואי 5-0, מגייוור ומגנום בלש פרטי והיה מועמד לפרסים שונים על עבודתו וזכה להרבה כבוד והערכה מצד הקולגות בתעשיה.
אבל אז ממש בעיצומה של המגיפה, האשים אותו לוקאס טיל, הכוכב הראשי של מקגייור על כך שלנקוב התייחס אליו באופן מזלזל ופוגע. השחקן בן ה-30 סיפר על שחווה התנהגות בריונית ועל בודי-שיימינג. לדבריו הוא כל כך נפגע מכך שלנקוב העיר הערה על רגליו שהוא נקלע למשבר רגשי קשה. "תמיד היה משהו בנוגע למראה שלי שלא סיפק אותו כמו הפעם ההיא בה הייתי לבוש בחלוק בית חולים והמפיק שלנו השתעשע מזה שלנקוב אמר שהרגליים שלי היו פאקינג מכוערות ואסור שנראה אותן יותר לעולם…….הייתי אובדני במהלך השנה הראשונה של התוכנית בגלל האופן שבה הוא גרם לי להרגיש". טיל התלונן על התקריות בפני בכירים ברשת סי.בי.אס ואף שלח מכתב בן חמישה עמודים לראש מחלקת משאבי האנוש של הרשת.
וכך, בעידן בו יש אפס סובלנות לכל קצה של תלונה במקום העבודה בין אם הטרדה מינית או פגיעה מילולית, פיטר מצא עצמו מובטל אחרי קריירה ארוכה ומפוארת ברשת הטלוויזיה. כשדבר כזה קורה, אומר לנקוב, אתה מגלה מי החברים שלך ומי לא.
ומה גילית?
"שהרבה מהאנשים שהחשבתי כחברים לא היו כאלו ומצד שני, היו גם כאלו שלא ציפיתי מהם לכלום והם התקשרו ושלחו אימיילים וכתבו לי על ההשפעה שהיתה לי עליהם, דברים שכלל לא ידעתי. ודווקא אלו שידעו מה שעשיתי עבורם, לא הגיבו ולא התקשרו. חמישה ימים לאחר הפיטורים, שני חברים מאוד טובים שלי ג׳ון אונדרסיק והבימאי דיואן קלארק שידעו שאני עובר תקופה קשה לקחו אותי למונטנה לחופשה. זאת היתה בדיוק התרופה שהייתי זקוק לה. בזמן שהייתי שם, התקשרו אלי הרבה אנשים שביקשו לתמוך בי, אחד מהם היה 50 סנט. הוא אף פעם לא ידע כמה המילים שלו השפיעו עלי״.
מאוד כואב
"כן, זה כואב כי כשהם הזדקקו לי, הייתי שם בשבילהם ואני יודע עד כמה קשה לפנות למישהו ולבקש כסף. כשהמגיפה פרצה כתבתי מכתבים לכל הצוות בשלוש התוכניות שלי, מדובר ב-900 עובדים בסך הכל וכתבתי שאנו מפסיקים לעבוד בינתיים אבל כולנו משפחה ואם הם צריכים משהו, הנה האימייל שלי, קל להשיג אותי ואני כאן בשבילכם. הרבה אנשים כתבו לי בחזרה תודה רבה ושזה מאוד אדיב מצידי. חודש לאחר מכן, התחלתי כבר לקבל אימיילים מחלק מהעובדים שביקשו ממני כסף כי הם לא עבדו כבר כמה חודשים והיה להם קשה. אז התחלתי לשלוח אליהם כסף ב"ונמו". שלחתי אליהם כסף באופן קבוע במשך תקופה ואותם אנשים כשפוטרתי מסי.בי.אס לא יצרו אתי קשר לומר: 'היי, מצטער על מה שקרה ואני מעריך אותך'. אלו שלא ציפיתי מהם לשום דבר, דווקא הם התקשרו וסיפרו לי מדוע הם תומכים בי, כל מה שעשיתי עבורם ואיזו השפעה היתה לי על חייהם ואני אפילו לא הייתי מודע לכך. זה חימם לי את הלב".
האם ידעת על הטענות נגדך לפני הפיטורים, היו סימנים שזה הולך לקרות?
"לא, לא ידעתי שזה עומד לקרות. ידעתי שלוקאס טיל דיבר עם סי.בי.אס ושהוא כועס עלי כי חשב שאמרתי משהו על המראה הפיזי שלו וזה ממש לא נכון. ניסיתי להגיע אליו, לדבר אתו אבל הוא לא רצה לדבר אתי. בראש שלו אני אמרתי עליו משהו מזלזל והוא לא היה מעוניין לשמוע מה יש לי לומר. בעולם הזה בו יש אפס סובלנות לכל דבר שנחשב כרעיל, זה מה שקורה ואני מבין את זה. הם נמצאים במצב שאם שחקן בא וטוען שהשואו-ראנר צוחק על הרגליים שלו ופגע ברגשותיו, הם מאמינים לו. הלוואי שהוא היה בא אלי ומדבר אתי על זה והייתי מבהיר לו שזה לא מה שאמרתי. אבל זה מה שיש ועד כמה שהרגשתי נורא לגבי מה שקרה, אני מבין. אני מבין איך העולם עובד היום. תמיד חשבתי שאם יש בעיה, אתה צריך לטפל בה בעצמך וחשבתי שהאנשים סביבי יעשו אותו הדבר".
בכתבה בואניטי פייר ראיינו עוד עובדים שהיו להם טענות כלפיך ועל התייחסות פוגענית מצידך
"תראי, היו 900 איש שעבדו בשבילי ואני חושב שהם דיברו עם מספר מצומצם של אנשים שאמרו שאני לא מתייחס אליהם כמו שהם רוצים שיתייחסו אליהם. מישהו אמר שלא נתתי לנשים לכתוב את אותה כמות תסריטים כמו לגברים. אני מעולם לא הסתכלתי על מגדר, תמיד הסתכלתי מי היו הכותבים הטובים ביותר ועל פי זה נתתי להם את עיקר העבודה. זה לא היה קשור למגדר או גזע. זה כמו מאמן ספורט, אתה משתמש בשחקנים הכי טובים שלך. בעולם החדש שלנו, זה כבר לא עובד. אתה צריך להתייחס לכולם באותו אופן ואני מבין את זה. הדברים האלו נחשבים היום כרעילים".
לנקוב אמר לאורך כל הראיון שלי אתו שהוא מבין, אבל קל לשמוע את התסכול בקולו כשהוא אומר שזה העידן החדש. רבים בהוליווד מרגישים כמוהו שדברים קצת הקצינו בשנים האחרונות, אבל לא רבים מוכנים לומר זאת בקול רם. הרבה דברים השתנו בהוליווד' מאז פרצה תנועת מי-טו, כל קבוצה שהרגישה מקופחת, דרשה את זכויותיה וכל מי שאמר אמירה בעל קונוטציה גזענית לפני עשרים שנה, הועלה על מוקד ובמקרים מסויימים אף פוטר. בעידן כזה בו כל ביקורת, אמירה או הלצה עלולה להתפרש לא נכונה, אתה עלול לאבד את מקור הפרנסה שלך. אנשים צריכים להיזהר שבעתיים וזה לא תמיד קל כי לפעמים מה שאתה מפרש בצורה מסויימת השני יכול לפרש כפגיעה אישית. וזה בדיוק מה שקרה ללנקוב.
בראיון לואניטי פייר סיפרה אחת המרואיינות שעבדה עם לנקוב כתסריטאית שלאחר שחלתה בסרטן ש"הוא איבד את הסימפטה אלי מהר מאוד". לדבריה לנקוב ביקש ממנה לטוס להוואי לעבוד על פרק אותו כתבה זמן קצר לאחר שסיפרה לו שהיא חולת סרטן ועוברת טיפולים. "העניין פיטר שאני אמורה לעבור הקרנות מדי יום במשך שישה שבועות" אמרה לו העובדת והוא בתגובה שאל אותה אם היא לא יכולה להמשיך את הטיפול בהוואי. העובדת הרגישה שמדובר בחוסר רגישות למצבה.
הדברים לא התפשרו נכונה, אומר לנקוב היום. "למרות שאני לא זוכר שאמרתי לה את זה, כתבתי לה מכתב התנצלות ואז חודשיים לאחר מכן הבנתי שאולי לא רציתי לתת לה יחס שונה מכל כותב אחר אז אמרתי לה שאם תהיי על הסט בהוואי אולי תוכלי לקבל את הטיפול שלך שם. גם אם זה נראה כמו משהו חסר רגישות, זה אף פעם לא היה מתוך כוונה לפגוע".
קראת את הכתבה בואניטי פייר?
"לא קראתי אותה בשלושה החודשים הראשונים לאחר שיצאה, היו כמה אנשים שקראו אותה ונתנו לי את חוות דעתם עליה. ניסיתי ליצור קשר עם העיתונאית, היא שלחה אלי מספר שאלות ועניתי עליהן אבל היא לא הסכימה לערוך אתי כל שיחה. הצעתי לשבת אתה על כוס קפה ולענות לה על כל שאלה, אבל היא לא חזרה אלי. נתתי לה רשימה של אנשים שתוכל להתקשר אליהם, אני חושב שהיא לא התקשרה ל-90% מהם. אני לא חושב שהכתבה היתה הוגנת כלפי ולא נתנה תיאור מהימן שלי כשואו-ראנר. הרבה אנשים שעבדתי אתם, פנו אלי לאחר הפרסום ואמרו שהם לא ראו שום דבר ממה שתואר שם, הערכתי את זה אבל חבל שהדברים שלהם לא התפרסמו. היו כמה אנשים שאמרו לי, 'אתה יכול לשלם למישהו למחוק את הכתבה' אבל אני לא רוצה לעשות את זה. אני תמיד אומר, אם אתה רוצה לשכור אותי, קרא את הכתבה ואנחנו יכולים לדבר על זה אחר כך".
לנקוב נולד בקנדה למשפחה יהודית. "חגגתי בר מצווה ואת החגים היהודים, לא היינו דתים אבל שמרנו על המסורת. כילד הלכתי לבית ספר לעברית פעמיים בשבוע, אבל אני לא זוכר הרבה מילים כי לא דיברתי את השפה 30 שנה. כשהיה בן 18 הוא נסע לישראל בפעם הראשונה כדי להתנדב בקיבוץ. "עבדתי בקיבוץ גלאון מחוץ לתל אביב במשך שלושה חודשים בקיץ" הוא נזכר "היתה זאת תקופה יפה. לאחר מכן, רציתי לנסוע ליוון אבל לא היה לי כסף, אז הסתננתי לספינת נוסעים שיצאה מחיפה וכך הגעתי ליוון".
הוא עבר ללוס אנג'לס בשנת 1987 במטרה להשתלב בתעשיית הבידור כתסריטאי. ככותב מוכשר מגיל צעיר, תמיד היה לו ברור שזה מה שהוא רוצה לעשות בחיים. הוא התחיל לכתוב לסדרות טלוויזיה כמו, סיפורי רוחות, ניקיטה, 24 ועוד. לאחר שביסס את שמו ומעמדו בתעשייה, הוא קיבל לידיו חידוש של מספר מהסדרות האייקוניות בטלוויזיה האמריקאית, הוואי 5-0, מגנום בלש פרטי ומקגייוור. במשך 11 שנה הוא שימש כשואו-ראנר של ארבע מתוכניות הטלוויזיה הכי פופולאריות בסי.בי.אס, עד שהכל הגיע לסיום צורם בקיץ 2020.
לנקוב נשוי ואב לארבעה ילדים: תאומות בנות 26 ושני בנים, בני 14 ו-13. כשהפרסומים החלו, ניסתה אשתו להכין את הילדים לדברים שיכתבו על אביהם. "היא אמרה להם, אתם הולכים לקרוא דברים על אבא אבל רק בגלל שזה כתוב לא אומר שזה נכון. הבן הצעיר שלי עצר אותה ואמר: 'את לא צריכה להגיד לי, אני יודע מי זה אבא שלי'. וזה כל מה שאיכפת לי, איכפת לי רק מה שהמשפחה שלי והחברים האמיתיים שלי חושבים ואומרים".
הפיטורים והכתבה השלילית לא הצליחו עם זאת להרוס את הקריירה של הכותב המוכשר. השנה עומדים לצאת ארבעה סרטים שכתב. ביניהם מערבון ליוניברסל, Fruityville, The Wind & The Reckoning שצולם בהוואי ו-Marlow עם ליאם ניסן ודיאן קרוגר. הוא כרגע כותב מערבון נוסף לקולומביה ומפיק סרט לחג המולד.
"במבט לאחור היום אני כמעט מרגיש בצורה מוזרה שהכתבה הזאת בואניטי פייר הצילה את חיי כי עבדתי כל כך קשה. לקחתי יותר עבודה ממה שהייתי צריך, ביליתי פחות זמן עם המשפחה שלי. אז כן, זה היה מאוד כואב ואני לא אומר את זה בקלילות, אבל פגעתי בקיר לבנים במהירות של 100 מייל לשעה. השרירים שלי אומנו במשך 11 שנים לעשות מספר תוכניות בעת ובעונה אחת. כשנעצרתי בבת אחת, הצלחתי סופסוף לנשום, הצלחתי להתחיל ולחיות אורך חיים בריא יותר".
אז בסופו של דבר, הפיטורים ופרסום הכתבה היו לטובה
"לחלוטין. לא ראיתי את זה בזמנו. אם היית שואלת אותי ב-6 יולי 2020 אם אני רואה אור בקצה המנהרה, הייתי אומר לך לא. הייתי אומר לך שזה הדבר הכי נורא שיכול לקרות למישהו, אבל מה שזה עשה, זה איפשר לי להסתכל עמוק פנימה בעצמי, לבחון מי הם החברים האמיתיים שלי, זה איפשר לי להעביר זמן איכות עם המשפחה שלי, זה איפשר לכל כך הרבה דברים טובים לקרות. שכרו אותי לעשות דברים שאני מאוד גאה בהם ושלא היה לי צ'אנס לעשות אותם אם הייתי נשאר בטלוויזיה. אלו דברים מאוד שונים מהדברים שעשיתי בעבר כי במשך 11 שנים עשיתי את אותן סוגי תוכניות טלוויזיה. אז עם כל הרע שהכתבה עשתה, היא היתה ברכה מוסוות ובצורה מוזרה, אני מודה לה על כך".