קלי הרטוג נאבקה במשך שנים במחלת הכליות אותה ירשה מאביה. בשנתיים האחרונות התדרדר מצבה הבריאותי והיא נזקקה לתרומת כליה דחופה לפני שתאלץ להתחבר למכונת דיאליזה מספר פעמים בשבוע. העיתונאית תושבת לוס אנג'לס היתה במרוץ נגד הזמן. קשה מאוד למצוא תורם כליה חי ורשימת ההמתנה לתרומה מאדם שאך נפטר בקליפורניה, יכולה לארוך עשר שנים. להרטוג לא היתה כמובן כל ברירה אלא להיכנס לרשימת ההמתנה ובינתיים לחפש תורם חי.
הרטוג, הנמצאת באמצע שנות ה-50 לחייה, סובלת ממחלת כליות פוליציסטית PKD, מחלה גנטית ותורשתית שבסופו של דבר גורמת לכליות להפסיק לתפקד לחלוטין. אין תרופה למחלה. אחותה של הרטוג עברה כבר השתלת כליה מוצלחת לפני 15 שנה ואחיה לפני שנתיים.
במהלך השנה החולפת בזמן שהמתינה לכליה, היא עברה שני אשפוזים גדולים, אחד מהם ביחידה לטיפול נמרץ. היא נזקקה לשני עירויי דם, סבלה מיתר לחץ דם גבוה ונכנסה לכשל נשימתי חריף. היא סבלה גם מזיהומים רבים, קרעים בציסטות ותפקוד הכליות שלה ירד מ-14% ל-7%. למרות הכל, הרטוג לא איבדה את חוש ההומור שלה והמשיכה להעלות פוסטים משעשעים לפייסבוק כשהיא מתארת את אפקט התרופות, השינה מתחת לאורות הפלורסנט בחדר הטיפול הנמרץ בהמתנה לחדר, את השותפה המוזרה שלה לחדר, נחירות הקטר של השכן שליד ועשרות בדיקות הדם שמנעו ממנה לישון יותר משעה ברציפות.
"הם אוהבים אותי כל כך כאן שהחליטו להשאיר אותי ללילה" כתבה לאחר אישפוז אחד שהתארך לו לעוד לילות רבים. ובאחד אחר: "מקור השעשוע שלי- השותפה שלי לחדר מפלנטה אחרת משתחררת היום וכרגע מתלבטת האם לקחת את כל קופסאות הצ'ריוס שאספה במהלך שהותה כאן. החיים שלי כל כך קטנים, כל עולמי מאחורי וילונות חומים".
הרטוג שברשימת הקרדיטים שלה אפשר למנות בין השאר: עיתונאית ועוזרת עורך בג'ואיש ג'ורנל, פרילנסרית לניו יורק פוסט, כותבת סיפורים ועורכת ספרים, התגוררה באנגליה, אוסטרליה וישראל (במשך 11 שנים!) לפני שתקעה יתד בארה"ב. היא רווקה ויש לה כלבה מקסימה, גולדן רטריבר, ברונטה אותה אימצה כשהיתה בת 8 שבועות בלבד ב-2011.
לפני כשנתיים בעקבות המגיפה שהיכתה בארה"ב ובעולם כולו, קרו מספר דברים שבאופן מופלא קשורים אחד בשני. הראשון, הרטוג פוטרה מעבודתה בג׳ואיש ג׳ורנל, השני, היא הצטרפה לקבוצת נשים כותבות שנפגשה מדי יום בזום ושלישית, היא מצאה שם את התורמת שלה.
שבועות ספורים לפני שתכנס לניתוח השתלת כליה חדשה ב-29 במרץ, במרכז הרפואי רונלד רייגן ב-UCLA תפסתי את הרטוג לראיון טלפוני בו סיפרה לי על האישה המיוחדת אותה לא פגשה מעולם פנים אל פנים ושעומדת להעניק לה את מתנת החיים.
"אני לא יכולה להתחיל להסביר כמה יוצא דופן מה שהתורמת שלי פמלה ארמסטרונג סטוקוול המדהימה, הולכת לעשות. להסכים מרצון כאדם בריא לתת חלק מגופה כדי להציל חיים של אדם אחר, לעבור חודשים של בדיקות אינסופיות, לרכוב על רכבת ההרים הפיזית והרגשית הדרושה כדי להפוך לתורם צריך אדם מיוחד באמת. אבל כל מי שמכיר את פמלה היה אומר לך שזה ממש לא מפתיע שהיא תעשה את זה".
ארסמטרונג, נשואה ואמא לשלושה ילדים שאימצה מסין, מתנדבת במקלט לחתולים וכמו הרטוג בעלת תשוקה לכתיבה. לפני חודש היא פרסמה את ספר הביכורים שלה: A Boundless Place והיא עובדת במשרה חלקית ב- Tech Support.
בחלומותיה הורודים ביותר הרטוג לא תיארה לעצמה שהיכרות עם אחת מחברות קבוצת הזום שלה תוביל לתרומה יוצאת דופן כל כך. "למעשה, אילולא המגיפה, לא הייתי פוגשת את פמלה" אומרת הרטוג "היא הרי גרה בניו ג'רזי ואני בלוס אנג'לס. אבל כשהמגיפה פגעה כולנו גילינו את זום והפכנו לחלק מקבוצת כתיבה יומית דרך הארגון ששתינו משתייכות אליו- איגוד הסופרים הבדיוניים לנשים WFWA. הפגישות הללו התקיימו מדי בוקר, שבעה ימים בשבוע, בשנתיים האחרונות. בפגישות האלו, כולנו התקרבנו זאת לזאת. פגשנו את חיות המחמד והילדים של חברותינו, חגגנו אבני דרך, ימי הולדת, שמחות ועוד. באופן טבעי, כולם ידעו על מצבי וכשהייתי רשומה בפברואר 2021 כמושתלת כשרה, פמלה אמרה לי זמן לא רב לאחר מכן, שהיא רוצה להיבדק".
"עכשיו, רק בגלל שמישהו רוצה לתרום לך כליה, זה לא מבטיח שהוא יהיה מועמד מתאים. זה תהליך לא קל. זה יותר קשה כשאין לך בני משפחה שיכולים להיבדק מכיוון שהם לרוב ההתאמה הטובה ביותר אבל בגלל שמדובר במחלה גנטית וגם האחים שלי ירשו את המחלה הזאת ועברו השתלות מוצלחות, הם כמובן לא יכלו להיות תורמים.
תורמים פוטנציאלים אחרים שנבדקו, התבררו כלא מתאימים, אז זה באמת נס שפמלה ואני מצאנו זאת את זאת בזכות המגיפה, שהיא היתה מוכנה לעשות את זה ושהתברר שהיא מתאימה".
למעשה, בתחילה ארמסטרונג נמצאה כלא מתאימה לאחר הבדיקה הראשונית על ידי צוות ההשתלה, אך הנפרולוג של הרטוג לא וויתר והתעקש שיבדקו אותה שנית.
בראיון נפרד עם ארמסטרונג שערכתי בשביל להבין מדוע אישה בריאה, בסוף שנות ה-50 לחייה, מוכנה להיפרד מהכליה שלה למען אישה שמעולם לא פגשה, היא מודה שהחליטה לעבור את בדיקות ההתאמה מתוך ידיעה שיש סיכוי טוב שלא תתאים ממילא. אלא לאחר שהיא לא נמצאה כמתאימה בתחילה, היא הרגישה מאוכזבת.
"כשראיתי את הפוסט של קלי על כך שהיא מחפשת כליה, חשבתי שאין סיכוי שיבחרו בי, הייתי אז בת 58 אבל אמרתי טוב, אנסה. הכרתי את קלי רק דרך המפגשים שלנו בזום. היא היתה מאוד שנונה ודיברנו על כך שיש לנו חוש הומור משותף. בסוף כל סשן של הקבוצה, המשכנו לדבר והיא סיפרה לי על המחלה שלה וכיצד היא פגעה באיכות החיים שלה. לאחר שלא נמצאתי כמתאימה לאחר סדרת בדיקות והנפרולוג של קלי אמר שאני יכולה לנסות שוב, הייתי עוד יותר נחושה בדעתי להתאים. אז הלכתי לרופא אחר לבדיקות והחזירו אותי לתוכנית".
ילדיה ובעלה של ארמסטרונג הביעו בה תמיכה מלאה. "הבן הצעיר היה קצת מודאג ושאל: את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה? וכשהבין שאני אכן בטוחה, הוא אמר: אני לא כל כך מבין, אבל תומך בך. למזלי הילדים שלי יהיו כולם בבית לאחר הניתוח אז תהיה לי עזרה מהם. הקטנה שלי בת 18 מסיימת תיכון והגדולים סיימו קולג' וגם נמצאים בבית. אנו גרים בחווה קטנה ויש לנו חיות בהן אני מטפלת בדרך כלל, אני גם עושה את רוב הבישולים והכביסות, אבל כולם יתגייסו לעזרה".
ההחלמה מהניתוח עבור שתי הנשים אמורה לארוך כארבעה שבועות ובזמן הזה השתיים לא יוכלו לעבוד. קבוצת הנשים במועדון הכתיבה של השתיים שהתרגשו כמובן מהסיפור התגייסו לעזרה, הכינו לשתיים צמידים עליהן נכתב: Beautiful badass ופצחו בקמפיין ברשתות החברתיות עם צמידי מורס אותם אנשים בכל העולם עונדים כאות סולידריות. הנשים לא הסתפקו בכך ואף פתחו דפים נפרדים להרטוג וארמסטרונג ב- Give InKind עם מתנות ככרטיסים לרכישת מוצרי מזון, כרטיסים לרכישת מזון לחיות המחמד ועוד.
"אני המומה ומבורכת על נדיבותן והתמיכה שהן הציעו לי" אומרת הרטוג "אזדקק לטיפול 24 שעות ביממה במשך חודש לפחות לאחר ההשתלה שלי. לא אוכל לבשל, לנקות, לנהוג, להרים שום דבר או לעבוד לפחות ארבעה שבועות לאחר ההשתלה. לכן הוקל לי כל כך לדעת שאלו שמטפלים בי יוכלו לנצל את כרטיסי המתנות שאקבל כדי לעזור לי בקניית המצרכים ולהקל על חלק מהעומס".
שתי החברות שכליה אחת מחברת ביניהן לנצח, מתכוננות להיפגש בפעם הראשונה פנים אל פנים בספטמבר השנה בוירג'יניה במסגרת כנס לנשים כותבות בארגון בו הן חברות.
מאז אוקטובר 2021, השילה הרטוג ממשקלה 20 פאונד ועכשיו שוקלת רק 115 פאונד. הדיאטה שלה קשוחה בגלל שדברים רבים אסור לה לאכול. "יש כל כך מעט דברים שמותר לי לאכול. אני חולמת על סנדוויץ' עם גבינה ועגבניה, זה הדבר הראשון שאני רוצה לאכול לאחר הניתוח. אני מאוד מתגעגעת לעגבניות. יש כל כך הרבה דברים אחרים שנמנעים ממני בגלל המחלה. האחים שלי סיפרו לי עד כמה החיים שלהם השתנו כתוצאה מכך. במשך שנים רבות כל כך חייתי חצי חיים כי אני נכנעת לאילוצים של המחלה".
הרטוג מתרגשת כשהיא מדברת על מעטפת החום והתמיכה שהיא קיבלה מחבריה וחברותיה במהלך החודשים הקשים. בזמן האישפוזים, טיפלו חבריה בכלבתה האהובה, דאגו לשלוח אליה מתנות וחברה אחת קימברלי האריס אף פתחה עבורה דף
בגו-פאנד-מי על מנת לגייס עבורה כספים שיסייעו לה בתקופה בה נבצר ממנה לעבוד.
הרטוג אסירת תודה לכולם. "למרות כל הדברים הנוראיים שקרו לי, אני ממשיכה להיות עטופה בכל כך הרבה אהבה ותמיכה – פיזית, רגשית, כלכלית ורוחנית מחברים והמשפחה מרחוק, מקהילת בית הכנסת יוצאת הדופן והרבנים שלי ומהנפרולוג שלי שנלחם כל כך קשה בשבילי מדי יום".
"אילולא המגיפה והפיטורים שלי, לא היה לי מספיק זמן לעשות את כל הבדיקות המקדימות – שלקחו בערך ארבעה חודשים – כדי שאהיה מוכנה להיפגש עם מרכז ההשתלות. ואילולא המגיפה, גם לא הייתי פוגשת את פמלה. איך אפשר להודות למישהו שנותן לך את המתנה האולטימטיבית של החיים?".
מדי שנה מתים כ-5,000 אנשים באמריקה בזמן שהם ממתינים לתרומת כליה. כ-95,000 אנשים נמצאים ברשימת ההשתלות של UNOS ורק כ-30,000 מהם יקבלו כליה.
עובדה חשובה נוספת שיש לציין, אם אתה מעוניין לתרום כליה לבן משפחה או חבר קרוב ואינך מתאים, ניתן להיכנס למאגר תורמים ולבצע מה שנקרא: חילופי כליות. אתה תתרום את הכליה שלך לאדם ברשימת ההמתנה ובתמורה, בן משפחתך יזכה לתרומה ממישהו אחר ברשימת התורמים המתאים לו.
אם אתם רוצים ללמוד על הנושא,
תוכלו למצוא אינפורמציה נוספת
ב-National Kidney Foundation
ועל תוכנית תורמי הכליה של UCLA.
Kidney.org
