כבר 22 שנים שיהודה פרל, פרופסור למדעי המחשב, שנחשב לאחד המדענים המובילים בעולם בתחום הבינה המלאכותית מרתיע מפני האנטישמיות העולה. הוא שם לב לכך באוניברסיטת UCLA בה הוא מלמד מאז 1969. הוא ראה כיצד מחלקות יהודיות הופכות למחלקות אנטי-ציוניות, הוא ראה כיצד פרופסורים מגנים את ישראל, ביניהם אף כאלו יהודים, הוא ראה כיצד סטודנטים יהודים מתים מפחד לנוכח האווירה האנטישמית בקמפוס אבל חוששים להתלונן והוא ראה שפרופסורים יהודים שותקים לנוכח העוול הנוראי שמא ירגיזו את הקברניטים ואת חבריהם לסגל. פרל עם זאת הוא לא אחד ששותק. נהפוך הוא, הוא כותב מאמרים וחושף ללא כל חשש את פניה המכוערות של האקדמיה ואת צביעותה. היום בגיל 87 אין לו מה להפסיד, אבל גם כשהיה לו, באותן שנים בהן היה פרופסור במשרה מלאה הוא לא חשש שהדעות הלא כל כך מקובלות שלו יביאו לפיטוריו.
לפני כחודשיים הוא ארגן חתימה של יותר מ-350 חברי סגל באוניברסיטה על מכתב הקורא ל- UCLA לגנות את הפגנות הפרו-פלסטינים "החוצות את הגבול מדיבור מוגן להסתה בלתי חוקית" על רקע המלחמה המתמשכת בין ישראל לחמאס. "נחרדנו לראות עצרות פרו-פלסטיניות בקמפוס שבהן נחגגו מעשי הטבח על ידי חמאס, כולל קריאות מפורשות לאלימות (כולל קריאות 'אינתיפאדה' או פרסומות לאירועים עם תמונות של נשק/אלימות). חגיגות כאלה יוצרות אווירה של פחד; אי אפשר לדמיין ש UCLA תאפשר חגיגות של הריגתו של ג'ורג' פלויד, או חגיגות של רצח העם הארמני, או חגיגות פיגועי 9/11. זה בלתי נתפס מדוע חגיגות כאלה לא מוקעות על ידי הנהגת UCLA, ללא קשר לדעות פוליטיות."
פרל יודע שלא בטוח בכלל שהאוניברסיטה, אחת המבוקשות והנחשבות במדינה, תסכים לגנות את ההפגנות עליהן הן מגוננות בחירוף נפש בשם "חופש הדיבור", אבל הוא לא מוכן לוותר בקלות. כואב לו לראות כיצד סטודנטים יהודים צריכים להתמודד מול "התעללות אנטי-ישראלית על בסיס יומיומי – בקפיטריה, בספריה ובכיתה", כפי שכתב באחד ממאמריו.
פרל נולד בתל אביב בשנת 1936 ועבר לארה"ב בעקבות לימודיו. בנוסף על תפקידו כמרצה באוניברסיטה הוא מכהן כחבר מייסד באגודה האמריקנית לבינה מלאכותית, ובשנת 2012 נבחר כחבר באקדמיה הלאומית למדעים וזכה בפרס Turing שנחשב לפרס נובל של מדעי המחשב. בשנת 2002, בנו העיתונאי דניאל פרל, נחטף בקראצ'י פקיסטן כשהיה בדרכו לראיון ונרצח תשעה ימים מאוחר יותר בידי פעילי ארגון אל קאעידה. לפני שהוצא להורג וראשו נערף בידי חאליד שייח' מוחמד, הוא אולץ למסור הצהרה מצולמת. מילותיו האחרונות של פרל, זכורות היטב כשהכריז בגאווה על זהותו: "שמי דניאל פרל, אני יהודי-אמריקני, אבי יהודי, אמי יהודיה ובבני ברק יש רחוב על שמו של אבי סבי, חיים פרל שהיה אחד ממייסדי העיר".
"אני לא יודע למה הוא ציין את שם הרחוב בבני ברק" אומר פרל "זה לא כל כך עלה בשיחות בינינו. אולי הזכרנו את זה פעם בכמה שנים אבל כנראה שזה אמר לו משהו והוא היה גאה בכך".
בסרט על חטיפתו של פרל A Mighty Heart, מגלמת אנג'לינה ג'ולי את דמותה של אשתו של דניאל, מריאן. כך יצא גם ליהודה ורות פרל להכיר אותה ואת בעלה לשעבר בראד פיט. "הם באו אלינו הביתה וישבו אצלנו מספר שעות לפני שהתחילו הצילומים" נזכר פרל "כשהמשפחה שלנו הגיע לבקר הם גם נתנו לנו את הבית שלהם כדי שנוכל לארח שם". הסרט על העיתונאי היהודי שנרצח על שום יהדותו, היה גילוי הסימפטיה היחיד מסתבר של השחקנית לעם היהודי. לאחר הטבח הנוראי של אלפי ישראלים על ידי חמאס, ג'ולי לא אמרה מילה של השתתפות בצער, אף מילה לא על התינוקות שערפו ראשם ונשרפו חיים, אף מילה על צעירות שנאנסו ואף מילה על החטופים. אולם שלושה שבועות אחרי, היא העלתה פוסט שדווקא מאשים את ישראל בפשעי מלחמה ומבקר ראשי מדינות שתומכים בה. "זוהי הפצצה מכוונת של אוכלוסיה לכודה שאין לה לאן לברוח. עזה הופכת לקבר אחים. משפחות שלמות נרצחות. 40 אחוז ההרוגים הם ילדים חפים מפשע….."
הגבת לפוסט שלה?
"בוודאי. העלתי פוסט משלי לטוויטר בו כתבתי: אנג'לינה ג'ולי! איך את מעיזה לגנות את אחיי ואחיותיי בישראל על הטבח ב-7 באוקטובר? את יכולה להתפלל עבור בני הערובה, לעתור למזעור מקרי מוות של אזרחים, ואפילו לתכנן שלום בסופו של דבר. אבל קריאה להפסקת אש מיידית, בשם ה"אנושיות", היא מתן ניצחון ברור ומוחשי ל"חוסר אנושיות", ואומרת לקורבנותיה "אתם לא נחשבים, תתכוננו לחזרה הבלתי נמנעת".
לא נראה לי שהיא מבינה כמו הרבה סלבריטאים מה קורה, זה הפך לפופולארי לגנות את ישראל
"היא לא מבינה שום דבר. היא הפכה למלכת הפליטים ופעילה עבורם אבל כש-200 אלף ישראלים נעקרו מבתיהם, היא לא אמרה על כך מילה. ולמרבה הצער, לא רק בקרב הסלבריטאים פופולארי לגנות את ישראל אלא גם בקרב האקדמיה וזה לא דבר חדש. אני כותב על זה כבר 22 שנים. יש עליה מתמדת של סנטימנטים אנטי-ישראלים וזה מגיע גם מצד יהודים. מי שרוצה להתקבל בחברה ובחוגי האקדמיה צריך להראות שאינו לוקח צד וכדי לעשות זאת הוא צריך לדבר נגד ישראל".
איך אתה מסביר את זה ולמה פרופסורים יהודים משתפים עם זה פעולה?
"יש להם הרגשה שהם "סקונד קלאס" שלחייהם ולזהותם אין אותו משקל. יש פה אנשים שגדלו ברוח המחשבה הפרוגרסיבית. אם הם לא ידברו נגד ישראל, זה ישתמע כאילו שהם נגד הפלסטינים. אלו שעומדים בראש הממסדים היהודים בפקולטה, מנסים תמיד למצוא חן, להראות שהם רואים את שני הצדדים שהם שוויוניים. הם גם שבויים בשפה של הדה-קולניואליזם. בשבילם העולם מחולק לשני חלקים המדוכאים והמדכאים, קולניואליזם והדה-קולונויואליזם. לך תסביר להם שאין היום קולוניאליזם, חוץ מקפריסין ואיי פוקלנד אולי. לא נותר להם אוייב שאפשר להצביע עליו כעל מקור הרוע אז בחרו בישראל. הם מרגישים שאפשר להטיל עליה את הסטיגמה של קולוניאליזם ולהציג אותה כסמל הרע. היא הפכה למטרה לגיטימית להאשמה והמציאו אותה כדמות הרע בעולם".
במאמריו שפורסמו בשבועון הג'ואיש ג'ורנל, כתב פרל לא פעם על הפחד של עמיתים מפני הבעות דיעה ציוניות. אם תקראו את מאמריו שפורסמו לפני 20 שנה, תרגישו כאילו נכתבו היום, החל מהתמיכה הפרו-פלסטינית, ההתייחסות לחמאס בסלחנות וכמעט בקבלה והבנה ועד הפחד של כל מי שנחשד חלילה וחס בציונות. במאמר שפרסם לפני שלוש שנים כתב: "עמיתים סיפרו לי על מרצים שמינויים בוטל, על פרופסורים שוועדות הקידום שלהם קיבלו מכתבים "מפלילים", ועל חוסר האפשרות לחשוף את דעותיו הפרו-ישראליות מבלי לאבד מינויים, חברות במערכות עיתונים או הזמנות לפאנלים ולכנסים. כולם פשוטו כמשמעו, השביעו אותי לסודיות מוחלטת. יחד נכנסנו לעידן "האנוסים החדשים".
"אני מזמין את הספקנים לחזור על הניסוי הפרטי שערכתי בקרב מרצים יהודים בקבלת פנים שאירח המרכז למדעי היהדות באוניברסיטת UCLA ב-2008, שאלתי מרצים בפרטיות: "תגיד לי, אתה ציוני?" לאחר מכן ספרתי את מספר הפעמים שהאיש היה מסתכל ימינה, ואז שמאלה, לפני שלחש: "כן, אבל…" אני בטוח שכל מי שיחזור על הניסוי הזה ייבהל כמוני מרמת הטרור האקדמי ששוררת בקמפוסים בארה"ב, במיוחד במדעי הרוח והמדינה והחברה. דור הסטודנטים היהודים שלנו משלם ביוקר על כישלונה של ההנהגה האקדמית שלנו להכיר, להעריך ולגבש חזית אחידה למאבק בטרור האקדמי הזה".
אני זוכרת שהיו מחלקות כמו מדעי החברה שהיו מנוהלות על ידי יהודים חמים, מה קרה בדיוק?
"בהדרגה איבדנו ממסדים לטובת מנהלי מחלקות ופרופסורים אנטי-ישראלים. היתה לנו למשל מחלקה להיסטוריה ומחלקה ללימודי המזרח התיכון שהיו מנוהלות בצורה מקצועית ואז האוניברסיטה בחרה אנשים אחרים לעבודה שמציגים את ישראל באור שלילי. כל מי שהיה פרו-ישראלי לא יכל להישאר במחלקה. כך למשל החליפו את מנהל המרכז לשפות ותרבויות במזרח הקרוב בסוזן סליומוביץ', פרופסור לאנתרופולוגיה. היא כתבה תזה על עין הוד בה התלוננה שישראל גזלה אדמה של ערבים והפכה אותה למושבה של אמנים. ב-2009 נערך סימפוזיון באוניברסיטה על "זכויות האדם ועזה" שנערך על ידי סליומוביץ'. היא הזמינה ארבעה דוברים הידועים בסלידה שלהם לישראל לפאנל. משתתפי הכנס הציגו את חמאס כארגון חסר אשמה, שוחר שלום וכזה שמתגרים בו שלא בצדק. הם אף הגדילו ועשו כשתקפו את ישראל, מניעיה, אופיה, לידתה ותפיסתה. כל זה הוביל את הקהל הנרגש לקרוא: "ציונות היא נאציזם" ועוד קריאות נאצה שונות נגד ישראל. ההשפעה העיקרית של האירוע, התבררה בבוקר שלמחרת כאשר סטודנטים תמימים, בעלי ידע חלקי, התעוררו לקרוא מאמר בעיתון הקמפוס שכותרתו "חוקרים אומרים שמתקפה על עזה היא פגיעה בזכויות אדם" ושהמילה "טרור" והאג'נדה הרצחנית של חמאס נעדרו ממנה באופן בולט. פסק הדין המדומה הזה, המוצג כתולדה של למדנות חסרת להט לכאורה, הוא המקום שבו רשמה תרבות חמאס את ניצחונה הראשון – הסנטימטר הראשון של מכובדות אקדמית והחדירה הראשונית למוחות המערביים. מטבע הדברים, כשסטודנטים התלוננו בפניי על כמה פחדו במהלך הסימפוזיון וכמה הם מודאגים מהכיוון שנקט המרכז ללימודי המזרח הקרוב, הרגשתי אשמה נוראית. אמרתי לעצמי: "היינו צריכים לצפות מראש מקרים כאלה. אנחנו, הפקולטה היהודית באוניברסיטה היינו צריכים להקדים את זה בסימפוזיון אמיתי על זכויות אדם, כזה שמתמודד בכנות עם הדילמות המוסריות והמשפטיות הקשות שהמצב בעזה מציב בפני החברה המתורבתת: כיצד החברה מגנה על זכויות האדם של אוכלוסייה אזרחית שבה מסתתרים מחבלים משגרי רקטות? כיצד ניתן ליישב את זכותה של מדינה להגן על עצמה עם העוולה של הרג נשים וילדים? מהי מטרה צבאית לגיטימית?"
פרופסור סליומוביץ' בטח לא מסמפטת אותך במיוחד כי אתה מעז לצאת נגדה
"לא רק היא. היה לנו עוד ממסד, המרכז ללימודי יהדות, הוא היה מנוהל על ידי פרופסור ארנולד באנד, מומחה לעגנון שהיה תענוג לעבוד אתו. הוא הוחלף על ידי דיוויד מאייר, הוא אינו מטיף כמובן להשמדת ישראל, אך גם אינו בוחל בהכפשתה, ובסלחנות כלפי אלו שרוצים את חיסולה. הוא הפך את המרכז למוסד ללימודי הגלות. כל מה ששייך לגלות נכנס וכל מה ששיך לישראל, יצא. אי אפשר לדבר על ישראל כי זאת בושה לדעתו. כתבתי הרבה מאמרים על כך והוא שונא אותי כי הצבעתי על מה שעשה, על הכישלון שלו ועל הנזק שעשה עבור הסטודנטים וכל לימודי היהדות בכלל".
אבל למה בעצם הם שונאים את ישראל?
"ברור שחלקם גדלו בסביבות פרוגרסיביות ושעל מנת לקבל אישור חברתי, הם היו צריכים להראות שהם נגד ישראל. במרכז ללימודי היהדות כמעט שלא פגשתי מרצה שמכיר בזכותה של ישראל להתקיים כי גם אם יש המאמינים בזכותה להתקיים, הם חוששים לדבר על כך. דיוויד למשל הוא בונדיסט בהשקפתו (חבר מפלגת הבונד הסוציאליסטית –א.א), מסוג האנשים שלא מאמינים שישראל צריכה עצמאות. הם אינם מתנגדים שליהודים תהיה אוטונומיה בבירוביג'אן אבל לא בישראל. השקפת העולם שלהם אומרת שישראל צריכה להיות מרכז רוחני אבל היא לא צריכה עצמאות. ועל מנת להצדיק את עצמם הם חייבים למצוא את כל הרע בישראל. הם אומרים: בואו נמצא חסרונות בישראל, נדגיש אותם ונדבר עליהם יומם ולילה. דיוויד הוא גם הנשיא של הקרן היהודית החדשה. זהו ארגון שמרכזו בלוס אנג'לס והוא מתנגד לקרן הקיימת לישראל. הם טוענים: אנחנו אוהבים את ישראל אבל כמו שאנחנו רוצים שתהיה. אנו נאסוף כספי ונעודד את כל אלו שמדברים נגד המדינה כל אלו שמוצאים בה חסרונות כמונו, כמו למשל: בצלם, שוברים שתיקה וכו'."
איך אתה יכול לעבוד יחד עם קולגות כאלו, לא קשה לך?
"למזלי, אני לא צריך לראות אותם לעיתים קרובות. אני רואה אותם רק שלוש פעמים בשנה כשמזמינים אותי ל"בית פתוח" ואז אני רואה אנשים לא נעימים, מלאי שיטנה וצביעות, משמיע את קולי ועובר אחר כך לסדר היום. היום אני גם מרצה הרבה פחות, מגיע מדי פעם והם גם לא נמצאים במחלקה שלי".
מה לגבי השמועות שהקמפוסים אנטי-ישראלים ופרו-פלסטינים בגלל התרומות שהם מקבלים מקטאר?
"זה נכון. קטאר השקיעה הרבה מאוד במענקים באוניברסיטאות, כולל ב-UCLA וסביר להניח שהקנצלר יודע שאם הוא יעצבן אותם ויגיד משהו שלא ימצא חן בעיניהם, הם יקחו את הכסף ויעניקו אותו לאוניברסיטה אחרת שכן תתמוך באג'נדות שלהם. הם גם יקחו את כל מאות הסטודנטים, ביניהם גם פלסטינים וישלח אותם לברקלי או כל אוניברסיטה שמקובלת עליהם. מאחר ושכר הלימוד של אותם סטודנטים ממומן על ידי קטאר הם יודעים גם שיהיה קל להוציא אותם להפגנות. כולם נמצאים תחת הלחץ הקטארי. זו תאוריה האחת והיחידה שיש לי להסביר מדוע האוניברסיטאות לא מדברות בשפה ברורה ולא מגנות הפגנות בהם צועקים להשמדתה של ישראל דרך סיסמאות כמו:" מהנהר לים" ו"אינתפדה, אינתפדה". הם כן אומרים: לא נסבול כאן ביטויים אנטישמיים, אבל לא מסבירים מה הם כן רואים כביטויים אנטישמיים. המפגינים מצידם טוענים שאין להם שום דבר נגד היהדות ושהם רק צועקים נגד הציונים".
אז מה עושים סטודנטים ישראלים או יהודים שלומדים בכיתה בה הפרופסור הוא אנטי-ציוני?
"יהודים מסתירים את יהדותם וישראלים את ישראליותם ומקווים לציון טוב. אם את לומדת בכיתה בה לא מדברים על הנושאים האלו ולא מתעסקים בענייני חמאס וישראל, אז אין לך בעיה. אבל אם את לומדת במחלקה כמו לימודי אמריקה ואסיה או מדעי החברה למשל, זה כן בעייתי. יש מחלקות שלמות באוניברסיטה שמצהירות על שינאתן לישראל".
מה היית מציע לסטודנטים היהודים לעשות?
"הם צריכים לדעת לדרוש. אחד הדברים שהם צריכים לעשות הוא לעבוד עם מחלקת ה-Equity Diversity and Inclusion. תפקידו של המוסד הוא שאף סטודנט לא ירגיש מגונה ושהוא יוכל ללמוד בשקט. הם צריכים לדרוש שהאוניברסיטה תמנה קומיסר לענייני יהדות. עד היום אין במוסד זה ייצוג לסטודנטים יהודים ולכן אין להם מושג מה זה ציונות או יהדות. אז צריך שיהיה להם ייצוג יהודי וגם ישראלי. הם חייבים לקבל את אותה תמיכה שכל סטודנט זר שמגיע ל- UCLA מקבל אותה, שיקבל תמיכה ושלא יפלו אותו. כל הישראלים צריכים להתאחד ולהגיד: אנו מבקשים את התמיכה הזאת כמו כל סטודנט אחר. אני כבר 20 שנה צועק את זה ולצערי הסטודנטים הישראלים וגם היהודים פשוט לא יודעים מה לדרוש. הם פשוט לא יודעים מה לדרוש. הם צריכים גם לדרוש שהאוניברסיטה תגנה מילים כמו אינתפדה ומה"נהר לים" ושהקנצלר יצא בהצהרה: אני לא רוצה לשמוע מילים כאלו באוניברסיטה שלי. אני לא יכול לעצור אתכם אבל אלו לא מילים שהייתי רוצה לשמוע כאן. הסטודנטים גם צריכים לרתום פרופסורים שיעזרו להם. יש 600 פרופסורים יהודים באוניברסיטה, 357 מתוכם חתמו אתנו על המכתב, הם צריכים לדעת שהפרופסורים לצידם וצריכים ליצור אתם קשר. ארגון הילל המרכז את כל הסניפים בארה"ב הוא בעל פוטנציאל וחוזק לעשות משהו נהדר כמו דירוג של כל האוניברסיטאות ברחבי ארה"ב מבחינת היחס שלהן ליהודים. הם צריכים להעסיק אנשי מקצוע שיבקרו בקמפוסים ויצאו כל שנה עם דירוג על האוניברסיטאות, כמה פרופסורים מדברים נגד ישראל, כמה גילויי אנטישמיות היו שם במהלך השנה וכו'. דבר כזה, יתן להם הרבה כח כי לפי הדירוג הזה, סטודנטים יהודים יחליטו לאיזה אוניברסיטה להירשם ולאיזה לא".
באחד ממאמרך כתבת על החיבוק שזוכה חמאס מהמערב? למה בעצם, זה הרי ארגון טרור בדיוק כמו דאעש
"העניין הפלסטיני נתפס כמשהו אמוציונאלי. חמאס מציג עצמו כמין תנועת חופש פלסטינית והעולם המערבי המטומטם נתפס לזה כי הוא למד שמי שמציג עצמו כקורבן, הוא צודק ומי שיוצא נגד קולוניאליזם הוא צודק וישראל מוצגת ככזאת. המערב המטומטם מקבל את הטענות של חמאס אבל לא מקבל את הטענות של דאעש כי זה לא מסביר את עצמו כארגון המגן על זכויות אדם או הנלחם נגד קולוניאליזם. מבחינה מהותית, ברור שחמאס הוא בדיוק כמו דאעש ולא צריך ללכת יותר רחוק מאשר להסתכל על האמנה שלו".
אני זוכרת שכשבנך נרצח, העולם היה מזועזע, אבל הזעזוע מחטיפות ועריפות ראשים דעך. העולם לא הזדעזע כשראשי תינוקות יהודים נערפו, האם העולם התרגל אחרי כל עריפות הראשים של דאעש או שזה בגלל שמדובר בישראלים?
"נראה לי שכן, העולם התרגל לזה. צריך לזכור גם שדני היה העיתונאי הראשון שנחטף ונרצח וזה זעזע את העולם. איך חוטפים עיתונאי? הם לא הבינו אז מה היא התנועה האיסלמית ומה היא מסוגלת לעשות. יש אמנה לא כתובה שאסור לפגוע בעיתונאי. בנוסף, עיתונאים ראו בזה פגיעה אישית ומאחר והם שולטים בשיח, הם עשו מזה רעש גדול והסיפור תפס כותרות. גם המילים שאמר – אני יהודי – זעזעו את העולם. אחר כך הגיעו ההוצאות הפומביות של דאעש, קילר ג'ו ערף ראשים ועריפת ראשים הפכה חלק מהחיים שלנו".
רבים מאמינים שאם זה היה קורה לכל עם אחר, אמריקאים או בריטים, העולם היה נרעש הרבה יותר
"בהחלט. יש כאן את אלמנט האנטישמיות. כאילו מגיע לישראל. מבחינתם ישראלים הם יהודים אז הם לא בני אדם רגילים. הם גם אלו שהרגו את ישו ובנוסף אלו שמדכאים את הפלסטינים. זה העיר את האנטישמיות שתמיד היתה שם וגם האיר אור מעוות עלהקונפליקט. אנשים התחילו לשאול שאלות: מה יסוד הקונפליקט ומי בכלל אמר שלישראל יש זכות קיום ולנו אין תשובה מנוסחת בשפה מודרנית כי שכחנו את הטיעונים. חשבנו שזה מובן מאליו שלישראל יש זכות קיום והנוער שלנו לא יודע לתת תשובות כי לא לימדנו אותו לתת אתן".
לפרל ואשתו רות שהלכה לעולמה לפני שנתיים יש עוד שתי בנות וחמישה נכדים, כולל אדם בנו של דניאל שנולד לאחר שאביו נרצח. אדם פרל, היום בן 21, לומד באוניברסיטת הרווארד שהתפרסמה כאחת האוניברסיטאות הבעייתיות עבור יהודים עם פעילים פרו-פלסטינים רבים וככזאת המככבת בעשיריה הפותחת של המוסדות האקדמיים בעלי האווירה האנטישמית ביותר בארה"ב. "אדם בעצמו לא נתקל באנטישמיות" מעיד סבו "הוא אומר אלו בסך הכל כמה צעקנים שעושים הרבה רעש ולא מתייחס אליהם ברצינות. הוא גם הולך לחב"ד מדי יום שישי, מקבל תמיכה ומרגיש שם בבית".
למרות שגדל בבית מסורתי ובצעירותו הלך לפעילות בבני עקיבא ולמד בגמנסיה דתית, פרל מספר כי הפסיק להאמין באלוהים בגיל 11. "אבל המשכתי להעמיד פנים. אני קורא לעצמי Practicing Disbeliever אני לא מאמין אבל כן שומר על המסורת היהודית וחוגג את החגים. כל שישי אני עושה קידוש דרך זום כי ילדי ונכדים פזורים בכל העולם ומזכיר לנכדים שלי: אנחנו חלק מהעם היהודי וכשאנו אומרים: סברי מרנן, אנו אומרים: אנחנו חלק מהעם היהודי".
