1. מאז פרצה המלחמה בארץ, הגיעו ללוס אנג'לס ישראלים רבים, חלקם נפגעי נובה, חלקם משפחות שנאלצו לעזוב את בתיהם בדרום. הקהילה הישראלית מייד התגייסה לעזרה וסייעה להם למצוא מקומות מגורים, ארגנה עבורם ארוחות, כרטיסים לפארקי שעשועים, פעילויות לילדים ועוד. קשה לחשוב על עוד קהילה בעולם שהיתה מתארגנת בצורה כזאת לעזור לאנשים שמעולם לא פגשו בעבר, אבל ישראלים תמיד יעזרו לישראלים אחרים בשעת צרה ומצוקה.
2. לא צריך להרחיק עד חו"ל על מנת לראות כמה הלב של הישראלים רחב. לפני מספר שבועות ראיתי פוסט בפייסבוק של בחור ישראלי תושב צפון הארץ שכתב שלו ולאמו אין מה לאכול ואם מישהו מוכן לעזור. אנשים מכל רחבי הארץ מיהרו לשאול היכן הוא גר והתנדבו להביא ארוחות חמות או לשלוח ארוחות ממסעדות הסמוכות למקום מגוריו. אף אחד לא שאל שאלות מציקות כמו: אין לך עבודה? אף אחד לא שלח אותו למשרד הסעד לבקשת עזרה. אנשים פשוט הרימו את הכפפה וביקשו לעזור וזה ריגש אותי עד דמעות.
3. כשפורצת מלחמה במדינה כלשהי, כולם בורחים, אף אחד לא רוצה להישאר בה. איפה תמצאו עוד מדינה שאזרחיה שכבר לא גרים בה, רצים בחזרה לשרת בצבא? ישראלים רבים שהיו בחופשה או שבכלל גרים בחו"ל כבר שנים, עשו מאמצים גדולים להגיע בחזרה לארץ, בין אם קיבלו צו 8 או טרם קיבלו. היו כאלו ששילמו אף מחירים מופקעים לטיסות כדי שיוכלו להגיע בחזרה לארץ (בהמשך סודר עניין הטיסות ורבים קיבלו טיסות חינם). בין אלו שטסו למילואים או בדיוק התגייסו לצה"ל היו רבים מילדי הישראלים שנולדו וגדלו בלוס אנג'לס ובכל זאת החליטו לשרת בצבא מדינת ישראל.
4. מאז פרצה המלחמה ובכלל, בכל פעם שפורצת מלחמה בארץ, הקהילה הישראלית והיהודית/אמריקאית בלוס אנג'לס כמו קהילות יהודיות רבות ברחבי ארה"ב ומחוצה לה, התארגנה לעזרה. הם גייסו תרומות רבות, שלחו ציוד צבאי נחוץ לצה"ל, ציוד רפואי, טסו לישראל לחלק כספים לפצועים בבתי חולים והתנדבו לבשל ארוחות חמות ולשלוח לחיילים ולתושבים המפונים.
5. לפני פסח ראיתי פוסט של בחורה ששאלה אם בזמן ניקיון הארונות בבית יש בגדים לילדות שהן לא צריכות יותר וציינה את גילאי ילדיה. היא מייד הופגזה בעשרות תגובות של אמהות ששמחו על כך שהבגדים שהניחו בצד כי היו קטנים כבר עבור ילדיהן, ימצאו להם שימוש חדש.
6. ישראלים רבים שעברו לעיר לאחרונה, העלו פוסטים לפייסבוק בבקשות לעזרה במציאת עורך דין, מקומות עבודה, ריהוט לדירה. ומייד קיבלו תגובות חמות מהצעות והפניות לאנשי מקצוע נחוצים, מקומות עבודה פוטנציאלים וריהוט שעמדו להתפטר ממנו ממילא ושמחו למסור בתרומה.
7. לפני מספר חודשים בתי נסעה לקופנהגן בדנמרק אך האכסניה בה התאחסנה לא הסכימה לקבל תשלום במזומן רק כרטיס אשראי. לרוע המזל, כרטיס האשראי שלה לא עבד ולאחר שהתקשרה למספר שעל הכרטיס, נאמר לה שהבעיה תטופל אך היא תוכל להשתמש בכרטיס רק למחרת. בתי שעשתה סמסטר בחו"ל לא ידעה מה לעשות. היא הציעה לשלם ב"אפל פיי", להעביר תשלום דרך "פיי-פאל", אני הצעתי לאכסניה לשלם עם כרטיס האשראי שלי טלפונית אבל האכסניה סירבה לכל הצעה. הם רצו כרטיס אשראי פיזי ביד. השעה היתה שעת ערב מוקדמת וירד גשם (זה היה בנובמבר 2023 והחשיך מוקדם). מה לעשות?
עשיתי בדיוק את מה שישראלים במצוקה בארץ זרה עושים – הרמתי טלפון לחב"ד. את הטלפון הרימה אשת הרב, הרבנית רחל (רושל) לוונטל והציעה מייד לבתי להשתמש בכרטיס האשראי האישי שלה. עד שתתפנה היא הציעה לה לקפוץ לבית חב"ד ששכן לא הרחק משם. היא עשתה זאת והגיעה לבית חב"ד בקופנהגן שם התקלה בסבר פנים יפות על ידי הרב יצחק (איצי) ורחל שאמרו לה שבמקום לחזור לאכסניה, למה שלא תעביר את הלילה בחדר הפנוי בביתם. ככה בספונטניות גמורה, פתחו הרב והרבנית את ביתם לצעירה שלא פגשו מעולם רק בגלל שהיא יהודיה. למחרת, כל הבלבול עם כרטיס האשראי הסתדר והיא שבה לאכסניה, אבל חזרה לבקר בבית חב"ד לארוחת שבת, שם גם פגשה פרופסור מאוניברסיטת ברקלי בה היא לומדת שהגיע לעיר לביקור. הלה אף הזמין אותה לארוחת שבת בביתו משתחזור לארה"ב. ובסופו של דבר, טיול שהחל ברגל שמאל, הסתיים בהיכרות עם אנשים מקסימים ומסבירי פנים וארוחת שבת חמה. בעצם שתיים, כי כששבה לברקלי, היא זכתה להתארח בבית הפרופסור ואשתו לארוחת שבת.
בית חב"ד הנמצא בכל פינה בעולם כמעט, הוא המקום בו כל יהודי יכול לחגוג את השבת, החג ולפנות לעזרה בשעת הצורך. ויש סיפורים רבים על העזרה שאנשי חב"ד הגישו לישראלים שעברו תאונות, מפלות שלגים, הלכו לאיבוד ועוד.
ועל זה נאמר, "כל ישראל ערבים זה לזה".
