מאיר דורון, עורך לשעבר של "שלום L.A" –
זכיתי להכיר את איציק שפר לאחר שרכש את השבועון הישראלי "חדשות L.A" ו'קיבל' אותי כחלק מהעיסקה – כעורך ראשי ואחר-כך גם כמנכ"ל, במה שהפך ל"שלום L.A".
במשך כמה שנים אני חושב שהיינו מעין ידידי-נפש.
היה לנו מכנה משותף כואב: שנינו דור שני לניצולי שואה, בעידן שבו לא התייחסו עדיין למלוֹא המשמעויות של זה ולעומק הצלקת שנחרטה בדוֹר הבנים. איציק נולד לזוג הורים שכבר היו – לפני המלחמה – בעלי משפחות, אני חושב שגם עם ילדים, שאיבדו כל מה שהיה להם, את כל משפחותיהם.
בכוחות שקשה לתפוס, הם התרוממו מאפר השואה וניסו לבנות חיים חדשים בישראל, שהמימוֹש שלהם היה איציק.
הוא נולד וגדל בן יחיד ביפו – במשפחה קשה, מרה, קודרת, ביקורתית, דכאוֹנית. ומי יכול לשפוט אותם? אימת השואה חלחלה לאיציק, הילד והנער, גם מבלי שדוּברה על כך מילה בבית. עברו שנים רבות עד שאיציק גילה – רמז פה, רמז שם, את ההיסטוריה המשפחתית המחרידה שממנה נולד.
אבל איציק לא רק נשא בתוכו את אימת השואה. שעות רבות הוא השתעשע לספר על מסלול חייו כאיש עסקים.
זה היה בדמו. הוא היה יזם בנשמתו. בשנות ה-20 לחייו מכר אנציקלופדיות מדלת לדלת. ותןך זמן קצר הפך ל'קבלן של אנציקלופדיות' והעסיק עשרות צעירים. כשנפתח ערוץ הטלוויזיה הראשון בישראל, עבר למכור טלוויזיות.
בכוחות עצמו, ללא השכלה גבוהה, איציק למד להרוויח ולמד להפסיד, למד למכור ולמד לגרוף ולגייס אנשים.
כשהפך לבעלי עיתון ישראלי בלוס אנג'לס הוא קיבל כל רעיון שהנחתי על שולחנו, פיתח רעיונות לא רעים משלו, היה מוכן להשקיע תמיד, לא מרפה… ולא מוכן להשלים עם מוגבלוּת יכולוֹת השוק.
אדם מילשטיין, ממייסדי ה-IAC וחבר מועצה בהנהלת הארגון –
איציק שפר היה חברי היקר, הנאמן והאהוב. תמיד כשהיה רואה אותי הוא היה מכריז לכולם שהוא אוהב אותי ובדרך כלל היה גם מסיים בטפיחה על השכם ונשיקה על המצח. זה היה הטקס שלנו. מביך בהתחלה, אבל התרגלתי. כזה אדם איציק היה. נשמה ענקית, חם ואוהב.
איציק הגיע לארצות הברית בשנות ה-20 לחייו עם רוח יזמית ומהר מאוד כבר עשה זאת בגדול וניהל צוות אנשי מכירות שהיה פעיל בכל קליפורניה, מסוג האנשים שעובדים קשה ומתגברים על כל מכשול. ביחד עם אשתו מירי הוא הקים חברה שמספקת שירותי חירום לבני הגיל השלישי. הארגון שהקים מייצג את האהבה הרבה שלו לאחר ואת הרצון לעזור. אני זוכר כמה הוא היה גאה שכל כמה דקות, הוא מציל נפש בארצות הברית.
עברנו כבר דרך ארוכה ביחד. יותר מ-20 שנה המשרד שלי היה קומה מעל שלו. בקרים רבים הייתי עוצר אצלו במשרד, והחברות הלכה והתחזקה עם השנים. בין ארוחת צהריים לארוע כזה או אחר איציק תמיד היה מסמר המסיבה. מצחיק, מתלוצץ עם כולם, ומנסה לשכנע אותי להפסיק לעבוד קשה ולחגוג איתו עד השעות הקטנות של הלילה.
עם הצלחת החברה החלו איציק ומירי בעשייה ציבורית, הם תרמו לארגונים רבים, בינהם IAC, גדולים מהחיים ו-Israel Christian Nexus והיו בין הישראלים הראשונים שהצטרפו ותרמו לאייפק. איציק אף דירבן אותי ואת גילה להצטרף לארגון ומאוד שמח כשהגדלנו את תרומתנו. הוא שימש לכולנו מקור להשראה וחיקוי.
אחת התרומות המשמעותיות שלו בנוף המקומי היא מרכז שפר בוודלנד הילס, שאותו תרם ביחד עם מירי. מרכז ייחודי של הקהילה האמריקאית ישראלית. מקום בטוח, שמאפשר לאנשים להתחבר אחד לשני ולייצר קשרים אמיתיים. תרומה ענקית של אדם שתמיד היה הכי אמיתי שיש. אדם מלא בטוב ונתינה שמילאה אותו באושר ובתחושת שליחות.
בשנים האחרונות החיים הקשו עליו עם בעיות בריאותיות, לא היה לו קל. אדם גדול מהחיים שנאלץ להילחם עליהם עד למותו בטרם עת. אבל התרומה שלו לקהילה והמורשת שלו יישארו איתנו לעד. זכינו להכיר אדם נפלא ואנחנו נשארים עם כאב עצום. היה שלום איציק. ובמילים בהן כל שיחותינו הסתיימו "אני אוהב אותך אחי", אנחנו אוהבים אותך כל כך, תמיד, לנצח.
שון אבן חיים, יו"ר ה-IAC For Action –
איציק היה חבר אמת, איש מבריק שלא אמר הרבה אבל כשדיבר כולם הקשיבו. הוא אמר דברים ישירים וחכמים, הוא לא היה פוליטיקלי קורקט וזה אחד הדברים שהכי אהבתי אצלו. היה לי כיף לשבת ולהתייעץ אתו, הוא היה ישיר וכך אני מעדיף את החברים שלי, רוצה שהם יהיו אמיתיים ולא יאמרו בהכרח את מה שאני רוצה לשמוע. העולם השתנה וכולם היום רוצים לשמוע דברים יפים, עם איציק תמיד ידעת שמה שתקבל זאת את האמת.
ואגב, כשאני מדבר על איציק אז אני לא יכול שלא לדבר על מירי. אי אפשר לדבר על האחד מבלי להזכיר את השני. לא הכרתי אותם עד שהם התחילו להיות מעורבים ב-IAC והמעורבות שלהם השפיעה מאוד על הארגון והקהילה. מירי זו אמנם שהיתה בבורד אבל הוא היה גם תמיד שם לצידה. מה שהם עשו היה בעבודה קשה, בנדיבות ובחוכמה.
התוספת של שניהם עבור הקהילה מבחינת הפעילות והנתינה היתה חסרת תקדים, כולל יצירת המרכז הראשון (הישראלי-אמריקאי) בארה"ב: מרכז שפר. אני הייתי מאוד מעורב בתהליך הקניה ולא היה למרכז ספונסר. איציק ומירי ראו את זה וביקשו לייצר משהו עבור הקהילה ונתנו תרומה ענקית.
היתה לי הזכות להיות חבר שלו.
שוהם ניקולט, מנכ"ל ה-IAC מסר בשם הארגון –
משפחת ה-IAC איבדה חבר, מנהיג, ודמות מעוררת השראה לתרבות של נתינה. ביחד עם אשתו מירי, איציק היה סמל לתרומה וההשפעה של ישראלים-אמריקאים בתוך הקהילה היהודית. בזכות מיזם מציל חיים הוא גם השפיע על המונים בארצות הברית. איציק מינף את ההצלחה העיסקית שלו בשביל להקדיש חלק מרכזי בחייו לתמיכה אקטיבית בישראל, ובחיבור עמוק של הדור הצעיר למדינת העם היהודי. מורשת אהבת ישראל שלו תמשיך לפעום ב-IAC ומתוך מרכז שפר של הארגון, מתוך כוונה לחבר כמה שיותר חברי קהילה, ובעיקר את הדור הצעיר, למחוייבות שהייתה לאיציק לחיזוק מדינת ישראל והעם היהודי. איבדנו חבר אמת, אדם יקר ואהוב, שהיה ויישאר חלק בלתי נפרד מאתנו. אנחנו מחבקים חיבוק גדול את מירי היקרה, ושולחים תנחומים לה, לילדים לנכדים ולכל משפחת שפר.
תמונות באדיבות ה-IAC