לכאורה זה נשמע כמו הפתרון האידיאלי עבור בעיית ההומלסים החמורה בלוס אנג'לס. בתים זעירים בשטח של 6 מ"ש הכוללים כל האחד שתי מיטות, שולחן קטן ומערכת מיזוג אוויר. בפועל, מושבות ההומלסים שהוקמו ברחבי לוס אנג'לס מהווים בעיה עבור שכניהם מאחר והם נמצאים ממש בתוך שכונות מגורים. בעלי הדירות בשכונת המגורים השקטה ברסידה, לא הרחק ממשרדו של איש מועצת העיריה בוב בלומנפלד, יצאו להפגנה כששמעו על כוונתו להרים בין 50-75 בתים זעירים במגרש החניה שלו (לא הרחק מתחנת המשטרה על ואנואן ברסידה). זה לא עזר להם. הבתים הוקמו למגינת ליבם של תושבי האיזור הטוענים שעכשיו הם חוששים לשלוח את ילדיהם לשחק בחוץ בגלל השכנים החדשים. "מדובר כאן באנשים שחלקם מכורים לסמים, עם בעיות נפשיות, הם אוגרים חפצים שונים והופכים כל מקום שהם נמצאים בו למזבלה" אמר בכעס רוברט סמול, אב לשלושה ילדים המתגורר בדירה הצופה אל מגרש החניה של בלומפילד. "חוץ מהסכנה הברורה לילדים שלנו, ערך הדירות שלנו ירד בצורה דרסטית. מי רוצה לעבור לגור בשכנות להומלסים?"
השכנים שלו מסכימים אתו. "אתה עובד כל כך קשה לגור בלוס אנג'לס, חסכנו כסף במשך שנים בשביל להצליח לעבור לכאן, בחרנו את האזור הזה מתוך מחשבה שזוהי שכונה טובה ובטוחה עבור ילדינו. ההחלטה להקים את שכונת ההומלסים הזאת ממש לידינו היא סטירה לפנים" אומרת לורה דווין "האם חסרים מקומות באיזור לוס אנג'לס להקים בהם את השכונות האלו? יש אין ספור אדמות מסביב לעיר, באיזור צ'טסוורט, בקניון קאונטרי סמוך למג'יק מאונטיין, בסימי וואלי, למה דווקא כאן בשכונה שלנו?"
טענות השכנים עם זאת לא הצליחו לשכנע את בלומנפלד להקים את כפר ההומלסים במקום אחר. "כרגע יש אנשים שגרים על המדרכה בתוך הקהילות שלנו ועל ידי הקמת קהילה הבתים הקטנים, אנו הולכים לעזור לאנשים האלו לצאת מהרחוב. אין מקום אידיאלי, בכל מקום שחשבנו להקים את הבתים, אנשים מתנגדים".
מספר בעלי בתים אומרים כי הם מבינים את הצורך להקים בתים עבור מחוסרי הבית אבל שכונות מגורים קיימות הן לא התשובה הנכונה. "אני לא ארגיש נח לחזור הביתה בלילה" אומר שון אוליבר "אני מאוד חושש מהרעש והלכלוך והסמים וכל מה שהאנשים האלו יביאו אתם. משום מה נראה שלהומלסים בעיר הזאת יש יותר זכויות מאתנו, משלמי המיסים".
טענות דומות נשמעות על ידי תושבים בכל רחבי העיר והוואלי אשר בשכונותיהם הוחלט להקים מושבה של בתים זעירים.
ההומלסים יקבלו גישה לקרונית עם מקלחות, חדרי שירותים וכיורים. יסופקו להם חמש מכונות כביסה וחמישה מייבשים. הם גם אמורים לקבל שלוש ארוחות ביום. כמה מהבתים הזעירים אפילו הונגשו לכיסאות גלגלים. תושבי המקום יזכו לקבל שירותים סוציאליים, נפשיים, הכשרה מקצועית ועוד.
המושבה, או אם תרצו הכפר הראשון מסוגו שהוקם בלוס אנג'לס נמצא ברחוב צ'נדלר בוואלי. כפר גדול נוסף הוקם באלכסנדריה פארק עם 103 בתים ו-200 מיטות. "בית זעיר נותן ביטחון ושלווה, מאפר לדייריו לנעול את חפציהם האישיים ולצאת ממנו כדי לקחת חלק בקהילה, להתשלב במקום עבודה ובפעילויות חשובות בדרך למציאת דיור קבוע" כך נאמר בסרטון הפרסום של ארגון Hope for the Valley Rescue Mission שהקים את המושבות החדשות להומלסים בשיתוף פעולה עם עיריית לוס אנג'לס ובעזרת תרומות פרטיות. בין התרומות הגדולות אפשר לציין את קרן טריבק, הקרן המשפחתית של מנחה ג'ופרדי המנוח, אלכס טריבק.
"זה נחמד מאוד שהם מבטיחים ביטחון ושלווה למחוסרי הבית ואילו עבורנו הם מספקים חוסר ביטחון ואימה" אומרת סינדי פלורס "אני לא ישנה בלילות לפעמים מרוב פחד מה יהיה. אני ובעלי החלטנו לעזוב ולעבור למקום אחר אבל אני לא יודעת מי ירצה לקנות את הדירה שלנו כשהנוף מהחלון הוא של שכונת ההומלסים החדשה. זה פשוט אסון. אני בספק רב אם בלומנפלד היה מסכים שיקימו את שכונת ההומלסים ליד הבית שלו".
מהצד השני, מושבות ההומלסים החדשות מהוות חבל הצלה עבור מחוסרי בית רבים המעוניינים לשקם את חייהם, למצוא עבודה ולישון מבלי לחשוש. עבור בת', מחוסרת בית בת 55 המסרבת למסור את שם משפחתה, העובדה שביתה הקטן מגיע עם מפתח זו הקלה רצינית. "אני ישנה ברחוב כבר שש וחצי שנים וקרה כבר שהותקפתי על ידי הומלסים אחרים וגם גנבו ממני חפצים שהיו יקרים לי. עכשיו אני יודעת שיש לי מקום בו אני יכולה לישון בשקט ולא לפחד".
כפרי ההומלסים מגודרים ותושביהם אמורים להקפיד שלא לצאת בשעות העוצר בין 10 בלילה ועד 6 בבוקר. זמן השהות במקום בין שישה-תשעה חודשים בתקוה שבפרק זמן זה, יצליחו מחוסרי הבית למצוא דיור קבוע.
צילום: Lehrer Architect
