במשך למעלה מ-50 שנה, ארני ויר היה כוח שקט בעולם הייננות של נאפה ואלי. כמייסד והיינן של יקב הגפן, הוא שינה את פני היין הכשר והוכיח שהוא יכול לעמוד בשורה אחת עם היינות המשובחים ביותר. בראיון זה, ויר משקף את מסעו, את הקשרים העמוקים שלו לישראל ואת עתיד הייננות בנאפה.
ארני, אתה מתקרב לבציר ה-52 שלך בנאפה. בוא נתחיל מההתחלה – איפה גדלת?
"בלוס אנג'לס, בסן פרננדו וואלי. זו הייתה שכונה יהודית ברובה. הוריי, שניהם ניצולי שואה, נפגשו בניו יורק אחרי המלחמה ולאחר מכן עברו לקליפורניה. לא היינו אורתודוקסים, אבל היינו מחוברים למסורת היהודית".
היה חיבור מוקדם ליין במשפחתך?
"רק לקידוש. אבי ניהל עסק לבלמים לרכב – יין לא היה חלק מעולמנו".
למדת סוציולוגיה ב-UCLA. איך זה הוביל לייננות?
"התואר שלי היה בסוציולוגיה, ללא רקע מדעי פורמלי בזמנו. אבל תוך כדי לימודיי, התעמקתי בחקר תנועת הקיבוצים. המחקר הזה הוא מה שהוביל אותי בסופו של דבר לישראל".
סיימת את הלימודים וטסת ישר לישראל?
"כן, בשנת 1973. רציתי לחוות קיבוץ ממקור ראשון. הגעתי לקיבוץ רמת יוחנן שבצפון, ליד קריית אתא. ביקשתי קיבוץ שמגדל גפנים, אבל כשהגעתי אמרו לי, 'פעם היו לנו גפנים, אבל עכשיו יש לנו לולים'. אז עבדתי עם תרנגולות! אספתי ביצים, טיפלתי בעופות שהיו מיועדים לשחיטה – זו הייתה חוויה פוקחת עיניים. אבל החוויה הייתה גדולה מזה. זו הייתה דרך למצוא את החיבור שלי לישראל ולהבין שאלה האנשים שלי, פשוט מופרדים על ידי גאוגרפיה והיסטוריה".
אז השנה הזו בישראל השפיעה עליך מאוד?
"מאוד. זה שינה את חיי. למדתי עברית ב-UCLA – כשפה זרה, שזה מצחיק לומר – אבל להיות שם הפך את זה למציאותי. גם הכרתי את אשתי עירית, שהיא ישראלית, מה שהעמיק עוד יותר את הקשר שלי לישראל".
מתי הייננות הפכה לחלק מהתמונה?
"אחרי שחזרתי לקליפורניה, עברתי לנאפה ונרשמתי לתוכנית לגידול גפנים ב-Napa Valley College. התחלתי לעבוד בדומיין שאנדון, חברה צרפתית צעירה שרק החלה את דרכה בנאפה. זה היה מקום נהדר ללמוד – כמעט כמו חממת חשיבה. התמקדתי בגידול גפנים, ובמיוחד בניהול משתלות וריבוי גפנים. שתלנו מאות דונמים של כרמים, אז קיבלתי ניסיון מעשי מהרגע הראשון. לבסוף, המשכתי לתואר בגידול גפנים וייננות ב-UC Davis".
מה נתן לך השראה להקים את יקב הגפן בשנת 1979?
"רציתי להיות יינן, לא רק מגדל ענבים. רציתי לראות את כל התהליך, מהכרם ועד הבקבוק. וראיתי הזדמנות—לא היה יין כשר איכותי בנאפה. זה היה הנישה שלנו, וכך נולד יקב הגפן.
למה בחרת בשם: הגפן?
"הוא מגיע מהברכה – "בורא פרי הגפן". היין הוא חלק מרכזי בחיים היהודיים, ורציתי ליצור משהו שמשקף את המסורת הזו תוך שמירה על רמה עולמית. ליין הכשר הייתה תדמית גרועה אז, ורציתי לשנות את התפיסה הזו".
היתה סקפטיות בנאפה לגבי יקב כשר?
"בהתחלה כן. אבל בנאפה, האיכות היא מה שחשוב. מעולם לא מיתגתי את יקב הגפן רק כיקב כשר – הצבתי אותו כיקב פרימיום בנאפה, שפשוט קורה להיות כשר. הגישה הזו עשתה את כל ההבדל".
איזו פילוסופיה הנחתה אותך בבניית יקב הגפן?
"יין משובח מתחיל בכרם. מההתחלה, שמתי דגש על חקלאות בת-קיימא ואורגנית. גפנים בריאות מייצרות ענבים איכותיים יותר, וזה מוביל ליין טוב יותר".
איך הגיעו יינות הגפן לבית הלבן?
"שילוב של מוניטין וקשרים. היינות שלנו הוצגו בתקופת ממשל רייגן. כששמעתי שהיין שלנו הוגש בארוחת ערב ממלכתית, זה היה סוריאליסטי. מאז, ממשלים שונים המשיכו את המסורת, וזה היה כבוד גדול".
כשאתה מסתכל אחורה, מה היה האתגר הגדול ביותר בהקמת יקב הגפן?
"חוסר הוודאות. לייצר יין זה דבר אחד, אבל לנהל יקב כעסק זה אתגר אחר לגמרי. היו זמנים שבהם תנאי השוק היו קשים, והיינו צריכים להיות יצירתיים כדי לשרוד. אבל האמנו במה שעשינו, וזה מה שהחזיק אותנו".
ומה היה החלק הכי מספק?
"לשמוע מאנשים שהעריכו את מה שיצרנו. כשלקוחות סיפרו לי שסוף סוף יש להם יין כשר שהם יכולים להגיש בגאווה באירוע מיוחד, זה היה שווה את הכול. יין מחבר בין אנשים, הוא נועד לחגוג את החיים. הידיעה שהגפן הוא חלק מזה עבור כל כך הרבה אנשים היא סיפוק עצום".
אם תסתכל קדימה, איפה אתה רואה את יקב הגפן בעוד עשר שנים?
"נמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים הכי טוב—לייצר יינות מצוינים שאנשים אוהבים. אבל גם נמשיך להסתגל. השוק משתנה, ואנחנו צריכים להשתנות איתו. אני רואה אותנו ממשיכים ללטש את הפורטפוליו שלנו ולהעמיק את הקשרים הישירים עם הלקוחות".
מחשבות אחרונות על העתיד של נאפה, היין הכשר או התעשייה כולה?
"זה תמיד מתפתח. המפתח הוא להישאר מחויבים לאיכות ולאותנטיות. טרנדים באים והולכים, אבל יין טוב – שנעשה עם תשומת לב ויושרה—תמיד ימצא קהל. זה מה שאני מאמין בו, וזה מה שנמשיך לעשות ביקב הגפן".
ארני ויר אינו אדם של הכרזות גדולות. הוא מדבר על יין כפי שיינן מנוסה מטפל בכרמיו – בסבלנות, במסירות ובביטחון שקט שהעבודה תניב פרי. בתעשייה שמחדשת ללא הרף, ויר נשאר נאמן לדרכו, מוכיח כי מסורת וחדשנות אינן סותרות, וכי יין כשר יכול להיות טוב כמו כל יין אחר — הוא פשוט גם כשר. כשהוא מביט קדימה אל הבציר הבא, דבר אחד ברור: הוא לא סיים עדיין.
אי. לונדון כותב על יינות וכוהלים כשרים כבר יותר משני עשורים
