סדר הפסח של דייב קוון הוא חוויה שהאורחים שלו לא צפויים לשכוח במהרה. זה לא הערב המסורתי של קריאת ההגדה הכתובה בעברית וארמית שאינה קלה להבנה – אפילו לדוברי עברית. במקום זאת, הסדר שלו הוא מעין הצגה עם חלוקת תפקידים לאורחים הקוראים מההגדה המקורית של דייב הרחוקה מאוד מהגדת פסח. נכון, יש כמה ברכות מסורתיות, אבל רוב רובה של ההגדה, כתובה כתסריט שבו דמויות מוכרות – בהן דונלד טראמפ, בנימין נתניהו ומרקו רוביו – מקבלות תפקידים בתוך הסדר עצמו. התוצאה מרגישה יותר כמו קריאה משעשעת סביב השולחן מאשר טקס דתי. האורחים מקבלים תפקידים וקוראים ישירות מההגדה הסאטירית, מה שהופך את הערב לחוויה אינטראקטיבית ותיאטרלית.
בשמונה השנים האחרונות דייב כותב הגדה חדשה מדי שנה. זה התחיל בשנת 2018 עם “הגדת טראמפ לפסח”, וכעת הוא חוזר עם “הגדת טראמפ השנייה לפסח”. כבר העטיפה קובעת את הטון: טראמפ מוצג כמשה, קורע את ים סוף, ומכריז:
“אנשים כל הזמן אומרים לי שההגדה הזאת טובה יותר מהקודמת, היא עבור יהודים שאוהבים את מה שטראמפ עשה עבורם בישראל, ואני יודע שכולכם אוהבים, גם אם אתם אומרים שלא – עמוק בפנים [אתם יודעים] אני יודע שזה נכון.”
את הסדר המסורתי, מההגדה המוכרת לכולנו, שומר דייב ללילה הראשון, אותו הוא חוגג עם משפחתו.
דייב כולל בהגדה המשעשעת שלו איורים בסגנון קומיקס שנוצרו בעזרת בינה מלאכותית. באחד מהם נראה טראמפ עם פאות, זקן לבן וכובע שחור, יושב ליד שולחן שבת ואומר: “אמרתי בלי שיחות בשבת – ואני מתכוון בלי שיחות בשבת, אלא אם כן זה המשיח עכשיו!"
כמה דברים השתנו מאז שדייב פרסם לראשונה את ההגדה שלו. הראשון הוא יחסו לטראמפ. לדבריו, הוא כבר אינו שונא אותו כפי שהיה בעבר, במיוחד לאור מה שהוא רואה כתרומתו לישראל.
“בכנות, בכהונה הראשונה שלו כתבתי את הספר מתוך פחד וכעס, וממש שנאתי אותו. זה היה מאוד שמאלי ואנטי-טראמפ”, הוא מודה. “הייתי צעיר וקצת פחות בוגר, אבל אחרי השבעה באוקטובר, כיהודי, אני גם מעריך – במידה מסוימת – את מה שטראמפ עשה למען ישראל. זה לא שחור או לבן.”
השינוי השני הוא אישי יותר: אביו נפטר בשנת 2019, מה שהוביל אותו לחשבון נפש ולהתחברות עמוקה יותר לרוחניות. הוא נעשה יותר שומר מצוות והעמיק את הקשר שלו ליהדות.
“פעם היה לי קשר עצל עם אלוהים, היום יש לי קשר ישיר יותר. לימוד קבלה והליכה לבית הכנסת פתחו לי את הרוחניות בצורה שלא הכרתי קודם.”
ולבסוף, שינוי נוסף: הוא הכיר את בת זוגו, ליאורה טופלר, עמה נסע לישראל לאחר שנים שבהן נמנע מכך, בין היתר בשל מה ששמע על המדינה.
“כשסוף סוף נסעתי בדצמבר 2025, זה פתח לי את העיניים להבין עד כמה חשוב להיות ציוני בתקופה הזו”, אמר. “היינו בתל אביב-יפו וראינו קבוצות של פלסטינים ויהודים שמנגנים יחד. זו ממש לא מדינת אפרטהייד. זה מקום יפהפה. אנשים פשוט לא מבינים את זה.”
ההגדה הראשונה נמכרה ביותר מ-10,000 עותקים ואף משכה את תשומת ליבו של צ’רלי קירק המנוח שצייץ עליה – מבלי לדעת באותו זמן שהיא נכתבה מנקודת מבט שמאלית. החשיפה הזו הביאה קוראים רבים לגלות את הספר ולרכוש אותו כמתנה לפסח, חלקם אף הזמינו עשרה עותקים לקריאה בליל הסדר. אפשר רק לדמיין את ההפתעה שלהם כשהתחילו לקרוא.
“התגובות היו מאוד חלוקות”, מספר דייב. “יש כאלה שחשבו שזה מצחיק מאוד, ואחרים הרגישו שזה לא מכבד – לא את הנשיא ולא את פסח.”
לאחר מותו הטרגי של קירק, דייב הביע תנחומים והדגיש כי כיום הוא כותב ממקום מאוזן יותר, מהלב, ומתוך רצון לגשר בין עמדות – כפי שמשתקף גם ברומן הגרפי שלו “איחוד לא מושלם”, העוסק בזוגיות ובוויכוח על נשק באמריקה.
הסדר של קאוואן הוא גם חלק מפרויקט רחב יותר בשם “36 ימי אמונה”, שיצר יחד עם טופלר, בין פורים לפסח. היוזמה משלבת תערוכת אמנות של טופלר בגלריה בבוורלי-ווד, פופ-אפ של ההגדות הסאטיריות של דייב ואירועים קהילתיים סביב נושאים של אמונה, חוסן ואמון.
גם סדרים קודמים היו יוצאי דופן. אחד מהם, שיצר יחד עם דן לרמן, “הגדת המשרד: סדר לא רשמי מסקרנטון”, שילב השראה מסדרת טלוויזיה פופולרית. אחר, בשם “פאף פאף פסח”, כלל ארוחה מרובת מנות עם קנאביס שהכינה השפית דניאל סטקלר.
“היו לנו 50 אנשים באותה שנה. אנשים צחקו לאורך כל הסדר, זה היה מטורף”, נזכר דייב.
השנה הסדר חוזר למתכונת קולינרית מסורתית יותר, עם אוכל כשר, יין וההגדה החדשה במרכז – אך הרוח נשארת זהה: ליצור מרחב שבו אפשר להתחבר למסורת בצורה רלוונטית, מעוררת מחשבה ובעיקר מהנה.
