בבוקר שימשי נעים של חודש פברואר, כמה שעות לפני שהיו אמורים לצאת מביתם בשרמן אוקס לאפריקה למשך 18 החודשים הקרובים, התיישבתי לראיון עם איילה, 57, ואלדד (אדי) דימנד, 58.
היו להם שתי מזוודות קטנות, עוד שני תיקי נשיאה וזהו בעצם. השניים הם ההגדרה האולטימטיבית של "נוסעים קל". בני הזוג הישראלים, שעברו לארה"ב ב-1986, הם מטיילים נלהבים ומטיילים בעולם עם שני זוגות התאומים שלהם – כיום בני 26 ו-24 – מאז שנולדו. אלה היו נסיעות קצרות יותר, שבוע לכאן, חודש שם. "סידרתי ארבעה מושבים בחלק האחורי של המכונית ונסענו איתם לכל מקום", סיפר אלדד. "פעם היה לנו גם קראוון שאיתו חצינו את המדינות. עשינו את זה בכל סוף שבוע".
אבל בני הזוג היו להוטים לצאת לטיול אמיתי, כמו זה שעשו לאחר שחרורם מצה"ל, שם גם הכירו בזמן שירותם. אחרי שטיילו בתחילת שנות העשרים לחייהם בכל רחבי ארה"ב ודרום אמריקה, הם חזרו לארץ וחשבו להתחתן ולהקים שם משפחה, אבל לא הצליחו להביא את עצמם לעשות את זה, חיידק הנדודים תקף אותם.
"לקחנו את כל הכסף שקיבלנו כמתנות חתונה ונסענו חזרה לדרום אמריקה, ביקרנו בברזיל ובוונצואלה, ואז החלטנו להתיישב בלוס אנג'לס, שם הקמתי חברה משלי, Trilift, מנוע שמרים כסאות גלגלים וקטנועים לחלק האחורי של המכונית ללא פלטפורמה".
ברגע שארבעת ילדיהם יצאו מהבית, בני הזוג ידעו בדיוק מה הם רוצים לעשות. התוכנית הייתה לנסוע כל הדרך לארגנטינה ואז לשלוח את המכונית חזרה הביתה. הם לקחו את טויוטה FJ קרוזר שלהם והפכו אותה למלון על גלגלים. על הגג הם הרכיבו אוהל מקופל שנפתח בקלות, את המושבים האחוריים הם הורידו, סידרו מקרר, עמדת בישול, מיכל מים למקלחת וכל הדברים החיוניים הדרושים לטיול ארוך.
"אנחנו אוהבים שטח, אנחנו מעדיפים את זה על נהיגה בכביש הראשי", הסביר אלדד. "כך אנחנו זוכים לראות מקומות שתיירים בדרך כלל לא רואים בזמן נסיעה, ואנחנו פוגשים אנשים שגרים בכפרים קטנים ומכירים אותם ואת חייהם באמת".
מכוניתם יוצאת הדופן למראה משכה תשומת לב בכל מקום שאליו נסעו ורכשה להם חברים חדשים, אפילו במקומות שנחשבים מסוכנים על ידי מטיילים רבים.
"כשהגענו לאל סלבדור היינו די מפוחדים כי יש להם את שיעור הרצח הגדול ביותר בכל אמריקה. ברגע שחצינו את הגבול והיינו על הכביש הראשי, היבחנו בנהג טויוטה אחר שהביט בנו בחשדנות. הוא נסע לפנינו, עבר לחלק האחורי ואז לידנו וסימן לי לעצור".
למותר לציין שהדימנדים לא היו להוטים מדי לעצור, אבל הנהג השני היה עקשן ובחוסר רצון הם חנו בצד הדרך וקיוו לטוב.
"בהתחלה הורדנו קצת את החלון, אבל הבחור נראה לא מזיק. הוא התרגש מאוד מהמכונית שלנו ואמר לנו שהוא מייצג את קהילת נהגי השטח באל סלבדור. הוא רצה להזמין אותנו לאירוע שהם ערכו בהונדורס, שם ישתתפו חברים אחרים מהקהילה מכל רחבי דרום אמריקה. קיבלנו את ההזמנה בשמחה וקבענו להגיע לשם".
עם זאת, עוד לפני שהספיקו להגיע לאירוע השטח, הם זכו לעוד הזמנה מפתיעה. "עצרנו יום אחד כדי לתקן משהו במכונית, ופתאום ניגש אלינו בחור ומציג את עצמו כחובב נסיעות שטח, 4×4 והזמין אותנו למלון שלו ששוכן על אגם בהונדורס" מספר אדי "הגענו אליו והוא אירח אותנו כל כך יפה. לקח אותנו לשיט באגם עם הסירה שלו ולמסעדה שהם פתחו לחובבי 4×4. יש לנו המון סיפורים כאלו. פעם אחרת שאלנו בחור שפגשנו בתחנת דלק אם הוא מכיר איזה אגם שאפשר לצאת לדוג בו, הוא לא הכיר אבל אמר לנו: 'אם אתם רוצים, יש לי מטוס פייפר, אטיס אתכם מעל האזור שתוכלו לראות אותו. עניתי לו: תודה אבל אין לנו כסף לשלם עבור זה. והוא ענה: מה פתאום, זה בחינם".
בין המפגשים המעניינים שהיו להם, זכור להם במיוחד מפגש עם איברהים, מהגר פלסטיני. "הוא היה הבעלים של המסעדה שבה נערכה הפגישה של מועדון נהגי רכבי השטח. פגשנו את האחים והילדים שלו והם היו כל כך נחמדים ומסבירי פנים" מספרת איילה.
האם לא קשה לנסוע עם בן הזוג במשך חודשים ארוכים ולחלוק חלל קטן 24/7?
"בעלי הוא בחור מאוד קליל. אני חושבת שחשוב להבין מה התפקיד של כל אחד בנסיעה, כמו מי נוהג, מנווט וכו' ואז הכל מסתדר".
כדי לתכנן את הטיול, בני הזוג סימנו ב-Google Map את כל המקומות שהם רוצים לבקר בהם. "השתמשנו באפליקציה לרכבי שטח כדי שנוכל לנסוע בעיקר בדרכי עפר ולא בכבישי אספלט. אנחנו לא אנשי מוזיאונים, רצינו לראות את הטבע".
עם ספרדית מוגבלת – שהשתפרה במהלך הטיול – הם הצליחו לתקשר עם אנשים, רבים מהם עניים או עם משאבים מוגבלים, שפתחו בפניהם את ביתם ואת ליבם.
"זה היה די מדהים לראות כמה אנשים נדיבים. כשהגענו לגואטמלה היינו צריכים להחליף שמן, זה היה יום ראשון והכל היה סגור", נזכרת איילה. "ראינו בחור שיש לו רמפה במוסך שלו; עצרנו ושאלנו אם נוכל להשתמש בה כדי להרים את המכונית. לא רק שהוא הסכים, הוא התעקש לעזור לאדי להחליף את השמנים. כשרצינו לשלם לו, הוא סירב ואמר שהוא שמח לעזור. זה חזר על עצמו בכל מקום שהלכנו; אנשים היו מוכנים לעזור ולא ביקשו שום דבר בתמורה".
אדי מוסיף: "בכל מקום לא ביקשו מאתנו כסף ואם כן אז בקושי, והם לא עשירים גדולים, ‘עמכה’. לחילופין, שבועיים לפני שנסענו לדרום אמריקה, התקלקל לנו הרכב. לקחתי את הרכב לתיקון במוסך, עשו בדיקה, לא מצאו מה הבעיה ועדיין חייבו אותי 500 דולר. והנה, בפעם הראשונה שהיתה לנו תקלה במהלך הטיול, עצרנו במוסך, הבחור מצא את הבעיה, תיקן וסירב לקבל תשלום".
ומה לגבי טיול במדינות הנחשבות למסוכנות בדרום אמריקה?
"לא הרגשנו אף פעם בסכנה" עונה איילה "כשהגענו לקולומביה חששתי קצת בגלל ששמעתי שיש מקומות שנמצאים בשליטת הקרטל והם מסוכנים, אבל לא הגענו לאזורים האלו והטיול שם היה מדהים. היה לנו גם הסכם שלא נישאר באותו מקום יותר משני לילות כי זה יותר בטוח. יש גם אפליקציה שאתה יכול לכתוב וגם לקרוא על המקום אליו אתה מגיע ואז אתה יכול לראות אם מדובר באזור בטוח או לא. מה שגילינו בטיול לדרום אמריקה הוא שאנשים תמיד רוצים לעזור. אחת החוויות הכי נפלאות שהיו לנו בטיול הזה היו האנשים שפגשנו".
הטיול הבא שלהם, שאמור להתחיל נכון לכתיבת שורות אלו יקח אותם ממבצר גיברלטר למרוקו; ומשם כל הדרך עד דרום אפריקה ואז בחזרה הביתה. "אנו שולחים את הטויוטה במכולה לספרד ונפגוש אותה שם. אנו מעריכים שהטיול הזה ימשך שנה וחצי. הרבה מטיילים מכל העולם עושים בדיוק מה שאנחנו הולכים לעשות ומשכירים שם את הרכבים. חברות ההשכרה מציידות כבר את הרכבים במקרר, כלים לאוכל וכל מה שצריך".
האם זה לא מעייף לנסוע נסיעות ארוכות כל כך ולהיות כל הזמן בדרכים?
"בנסיעות כאלו חשוב לקחת מדי פעם הפסקה ולצאת לחופשה באיזה ‘ריזורט’ או אפילו לחזור הביתה. כשנסענו לדרום אמריקה למשל, הגענו לתעלת פנמה ושם היינו צריכים להעביר את הרכב לצד השני באוניה. באותה הזדמנות אז טסנו בחזרה הביתה ללוס אנג'לס ואחרי שבועיים חזרנו בחזרה והרכב כבר חיכה לנו שם".
הרבה אנשים חולמים לעשות את מה שאתה עושים, אני אומרת להם. "נכון, אנחנו שומעים את זה כל הזמן" אומר אדי "ואני אומר להם, אז למה אתם מחכים? אל תחלמו, תעשו".
בקיץ 2024, הם אמורים לשוב בחזרה ללוס אנג'לס, ינוחו קצת, יפגשו עם המשפחה והחברים ואז יצאו להרפתקה הבאה שלהם עם ביתם על גלגלים.
