בעקבות המצב בישראל, ההפגזות הבלתי פוסקות וחילופי הירי בין ישראל וחמאס, התקיימו שתי הפגנות בלוס אנג'לס. הראשונה ביום שלישי בחזית הקונסוליה הישראלית שאורגנה על ידי ארגון המוסלמים האמריקאים למען פלשתין והשניה שנערכה למחרת היום על ידי ארגון ה-IAC בחזית הבניין הפדרלי למען ישראל.
ביום שלישי כשהגעתי לבניין הקונסוליה, קצת לפני השעה 12 בצהריים, השעה בה אמורה היתה להתחיל ההפגנה, מצאתי קבוצה גדולה של כ-150 איש אוחזים בדגלי פלשתין וכרזות שקראו "עיצרו את כל עזרת ארה"ב לישראל" ו"שחררו את פלשתין".
שני צעירים, בחור ובחורה שאחזו במקרופון כל אחד בתורו, קראו סלוגנים מוכרים כמו "באש ובדם נשחרר את פלשתין" וגם "אנחנו לא מעוניינים בשתי מדינות, אנו רוצים את 48".
ביקשתי מאחת הנשים הצעירות, להסביר לי למה בדיוק הכוונה. לילה, 26 הסבירה לי: "לפני שהישראלים הגיעו לישראל, זאת היתה המדינה של הפלשתינאים. הם באו וגירשו אותם משם. אנחנו לא מעוניינים בפתרון שתי מדינות, אנו רוצים לחזור בחזרה למה שהיה לפני שישראל הוקמה. כל המדינה צריכה להיות שייכת לפלשתינאים ולא לישראל".
לאן בדיוק הישראלים צריכים ללכת, לא היתה לה תשובה. "זה לא מעניין אותנו. זאת המדינה שלנו". שאלתי אותה מאיפה היא והאם משפחתה פלשתינאית. "אני נולדתי כאן, אבל ההורים שלי ערבים מישראל שעברו לכאן לפני הרבה שנים. הפלשתינאים חיים בלי תנאים מינימליים, בלי אוכל, בלי מים, בלי חשמל. ישראל צריכה לתת דין וחשבון לעולם על מה שקורה אתם".
שאלתי אותה אם אי פעם ביקרה בעזה. "לא, אבל אני רואה ושומעת מספיק מהתקשורת והמשפחה שלי שעדיין גרה שם, על מה שקורה".
פניתי למספר מפגינים ש"חשדתי" בהם שהם יהודים. ואכן, בחור צעיר בשנות העשרים לחייו, בעל עיניים כחולות ואוחז בשלט שקרא לישראל לצאת מפלשתין סיפר לי: "נולדתי יהודי, אבל אני לא דתי. ההורים שלי מאוד ליברלים ושייכים לבית כנסת שמאלני אבל בכל זאת הם תומכים בישראל ובפתרון של שתי מדינות. אני לא. כשגדלתי לא היה לי מושג מה קורה שם וכשהבנתי, הפכתי לתומך בצדק למען הפלשתינאים. זאת לא הפעם הראשונה שלי בהפגנות האלו, אני מגיע בכל פעם שיש הפגנה למען פלשתין".
לורי קליין, אישה בשנות ה-50 לחייה מגדירה עצמה גם כתומכת נלהבת בפלשתין. "אבא שלי יהודי אבל אני לא" כשאני שואלת אותה מה היא עושה שם, היא עונה בהתלהבות: "ישראל היא מדינת אפרטהייד, בדיוק כמו שדרום אפריקה היתה עד שנות ה-80, אין שום הבדל. הפלשתינאים חיים בתנאים מחפירים ואני לא יכולה לשתוק כשאני רואה כזה אי צדק".
למחרת היום בעצרת למען ישראל ליד הבניין הפדרלי, כמובן שלא ראיתי אף פלשתינאי או מוסלמי אחד לרפואה שבא לתמוך בישראל. היו שם מאות ישראלים ויהודים-אמריקאים שנענו לקריאה לבוא ולתמוך בישראל. למרות ההתרעה הקצרה, כ-300 איש הגיעו ביחד עם דגלים וכרזות תמיכה. "מתסכל אותי לראות את הסיקור התקשורתי כאן על מה שקורה בישראל" אמרה לי דגנית תושבת העיר מזה עשר שנים "אני כל הזמן קוראת כמה שהפלשתינאים אומללים ואיך ישראל מפגיזה ופוגעת בילדים. לא מצאתי באף מקום שכתוב שחמאס מפגיז מבתי ספר ובתים פרטיים ושהם משתמשים בילדים ומשפחות כמגן חי עבורם. אם ארה"ב היתה מותקפת בצורה זאת, אני בטוחה שהתגובה שלהם היתה הרבה יותר קשה מהתגובה של ישראל".
חגי דביר שהגיע עם אשתו ושלושת ילדיהם סיפר: "ההפגנה הזאת כמובן לא תשנה שום דבר, לא תשנה את דעת הקהל לטובת ישראל, אבל אני בכל זאת כאן כי חשוב לי שילדי יראו ויחושו את האחדות הזאת. כולנו כאן תומכים בישראל ומקווים שהסיוט הזה כבר יגמר".
מכוניות רבות שחלפו על ווילשיר בולברד צפצפו לאות סולידריות. ההפגנה שהתחילה בשעה 3 אחה"צ נערכה כשעתיים והיתה רק אחת מעצרות ההזדהות שנערכו במדינות רבות בארה"ב.
צילומים: לינדה קסיאן, Shay Perez- Debuk, איילה אור-אל
