"חשבתי שאני חסינה"

סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים בישראל ובעולם. לפי נתוני משרד הבריאות, אחת מכל שמונה נשים תחלה במהלך חייה. לצד הנתונים הקרים מסתתרות אלפי נשים עם סיפור אישי, ייחודי ומטלטל. אחת מהן היא דפנה, בת ה-47, אמא לשלושה, שחלתה לפני שלוש שנים. היא מספרת את סיפורה בתקווה שנשים אחרות ילמדו לא להתעלם מסימנים מוקדמים.

"לפני הכול הייתי אמא ואישה עסוקה"

"אני תמיד הייתי טיפוס דואג, אבל לא לעצמי. החיים שלי נסובו סביב הילדים, העבודה, הבית. בבוקר הייתי מכינה סנדוויצ'ים, ממהרת לעבודה כמנהלת משרד, אחר הצהריים, חוגים של הילדים, קניות, סידורים. החיים היו צפופים אבל מלאים, ולא היה לי רגע לעצור.

מדי פעם שמעתי על נשים שחלו בסרטן השד. תמיד הרגשתי אמפתיה, אבל אמרתי לעצמי: 'לי זה לא יקרה'. לא הייתה לנו היסטוריה משפחתית, שמרתי על אורח חיים בריא, נמנעתי מאוכל מעובד, הרבה ירקות, דגים, התעמלתי מדי יום. זה נשמע מופרך שזה ידפוק דווקא על הדלת שלי. הכול התחיל ברגע אחד קטן, לגמרי יומיומי. הייתי במקלחת, ממהרת לצאת לעבודה, ובתנועה אקראית היד שלי נגעה באזור בחזה. עצרתי. הרגשתי משהו – גוש קטנטן, קשה.

בהתחלה לא נבהלתי. אמרתי לעצמי שזה בטח הורמונלי, או ציסטה פשוטה. אבל הגוש לא נעלם. אחרי חודשיים כבר לא יכולתי להתעלם ממנו.

הלכתי לרופאת המשפחה, ומשם הדרך הייתה מהירה: ממוגרפיה, אולטרסאונד, ביופסיה. המשפט ששמעתי באותה פגישה ישב לי בראש ימים ולילות: 'זה סרטני'. לא הצלחתי לעכל את המילים

כששמעתי את האבחנה, הרגשתי כאילו מישהו שלף לי את השטיח מתחת לרגליים. הרגשתי שאני נופלת לתוך חלל שחור. הראש שלי רץ באלף כיוונים: איך אני אספר לילדים? מה אם הם יאבדו אמא צעירה כל כך? מה יהיה עם העבודה שלי? איך נסתדר כלכלית?

בכיתי שעות ארוכות. היו רגעים ששכבתי במיטה ולא רציתי לקום. היה בי גם כעס – על עצמי, על העולם, על הגוף שלי שבגד בי.

הרופאים המליצו להתחיל בניתוח להסרת הגוש, ואחריו סדרת טיפולי כימותרפיה והקרנות. כבר מהמילה 'כימותרפיה' התכווץ לי הלב. ידעתי שהשיער ינשור, ידעתי שאסבול מבחילות, אבל לא דמיינתי עד כמה זה יהיה קשה.

הימים הראשונים אחרי כל טיפול היו גיהינום. לא יכולתי להחזיק אוכל בבטן, הראש הסתובב, הגוף לא תפקד. השיער התחיל לנשור בקווצות, וכל פעם שעמדתי מול המראה הרגשתי שאני מאבדת חלק מעצמי.

אבל הכאב הפיזי לא היה החלק הקשה ביותר – זה היה המבט של הילדים. הם הסתכלו עליי עם עיניים גדולות, מלאות פחד. ניסיתי לחייך אליהם, להגיד שאני בסדר, אבל הם ראו את האמת. הייתי חלשה ושבורה.

• בארה״ב, ב-2025 צפויים להיות כ־316,950 מקרים חדשים של סרטן השד.
• הסיכון ש״אישה תפתח סרטן שד במהלך חייה הוא בערך 1 מתוך 8.
• שיעור ההישרדות היחסי ל-5 שנים לכל שלבי המחלה – כ-91%.
• אם המחלה מתגלה בשלב מוגבל (Localized, כלומר בתוך השד ולפני התפשטות) – שיעור ההישרדות ל-5 שנים הוא מעל 99%.
• אם הסרטן כבר התפשט לאזורים סמוכים (Regional) – שיעור ההישרדות ל-5 שנים יורד ל-87.
• אם המחלה בתפוצה מרוחקת (Distant, גרורות באיברים אחרים) – שיעור הישרדות ל-5 שנים הוא כ-32%.

ואלו הנתונים במדינת קליפורניה:

• בשנים האחרונות, שיעור ההיארעות המותאם לגיל של סרטן השד בנשים בקליפורניה הוא כ-124.0 מקרים ל-100,000 נשים בשנה (עבור כל השלבים)/
• מדינת קליפורניה מדווחת על ממוצע של כ-28,216 מקרים חדשים בשנה (כל השלבים)/
• לפי הדו״ח של “Every Woman Counts”, בשנת 2019 הוערך כי בקליפורניה אובחנו כ-29,531 נשים עם סרטן שד חודר ו-4,492 מהן מתו כתוצאה ממנו/
• קליפורניה מדווחת גם שהיא המדינה עם מספר המקרים הגבוה ביותר בארה״ב של נשים שחלו בסרטן השד – אם כי לא עם שיעור התמותה הגבוה ביותר.

"באמצע כל הסערה מצאתי אור קטן – קבוצת תמיכה של נשים חולות ומחלימות מסרטן השד. להיפגש עם נשים אחרות שעוברות בדיוק את מה שאני עוברת היה כמו לנשום אוויר צח. הן הבינו אותי בלי מילים.

צחקנו ביחד על פאות לא מוצלחות, חלקנו טיפים איך לעבור את הבחילות, חיבקנו אחת את השנייה בבדיקות. הן היו משפחה שנייה עבורי. הבנתי שאני לא לבד, שיש מי שמבין את הפחדים והכאב שלי.

"עברו שנתיים מאז שסיימתי את הטיפולים. אני במעקב קבוע, וכל בדיקה גורמת לי דפיקות לב מואצות – הפחד שהמחלה תחזור לא נעלם. אבל נכון להיום, אני נקייה מסרטן.

המחלה הזו שינתה אותי מהיסוד. פעם הייתי עסוקה בלרוץ אחרי הכול – עבודה, בית, משימות. היום אני עוצרת יותר. אני מקדישה זמן לעצמי, לשקט שלי. למדתי להעריך רגעים קטנים – קפה עם חברה, חיוך של הבת שלי, שקיעה יפה.

היחסים שלי עם בעלי ועם הילדים הפכו עמוקים יותר. הם ראו אותי ברגעים הכי שבריריים שלי, ואני ראיתי עד כמה הם מסוגלים לאהוב ולתמוך.

אני מספרת את הסיפור שלי כדי שאף אישה לא תגיד לעצמה 'לי זה לא יקרה'. זה יכול לקרות לכל אחת. אל תדחו בדיקות, אל תזלזלו בתחושות הגוף. הגילוי המוקדם הציל את החיים שלי.

אם יש משהו שלמדתי – זה שגם ברגעים החשוכים ביותר יש תקווה. ואני רוצה שכל אישה שקוראת את זה תזכור: אתן לא לבד.