ב-2013, כשעידו סמואל, שחקן שאפתן, הגיע מישראל ללוס אנג'לס, אמר לו חבר בתעשייה: "אתה צריך להיות פה עשר שנים כדי להצליח". עשר שנים נשמעו כמו נצח לאוזניו של סמואל, אבל הוא היה נחוש לעשות את זה.
"לא תכננתי לוותר על החלום שלי, אבל מהר מאוד הבנתי שכל אחד בעיר הזאת הוא שחקן, מהמלצרית ועד הבן של הרופא. אז אתה חושב לעצמך, אני לא כזה מיוחד, ובכל זאת לא הייתי מוכן לוותר כל כך בקלות".
תשע שנים מאוחר יותר, כשהתפקידים בסרטים בוששו מלהגיע, הוא התחיל לחשוב לאן להמשיך משם, ואז זה קרה. "לוהקתי לסרט עלילתי, 'טהרן', ונסעתי לגלזגו לצילומים. ביום האחרון שם, לוהקתי תוכנית טלוויזיה ב-CBS, 'FBI International' ומייד לאחר מכן, קיבלתי את התפקיד ב'היינו בני המזל' (We were the Lucky Ones)."
הסדרה, שצולמה ברומניה בשנה שעברה, עלתה לשידור בהולו ב-28 במרץ. הסדרה מבוססת על ספר מאת ג'ורג'יה האנטר ומספרת את סיפורה האמיתי של משפחה יהודית שילדיה הופרדו אלו מאלו בתחילת מלחמת העולם השנייה. משפחת קורץ עושה כמיטב יכולתה לחיות חיים נורמליים בפולין עד שהנאצים ישתלטו על עירם. אח אחד נאלץ לצאת לגלות, אח אחר מנסה לברוח מאירופה ואחרים עובדים בבתי החרושת של הגטו או מסתתרים כגויים לעיני כל. הסדרה עוקבת אחר האופן שבו המשפחה נחושה לשרוד ולהתאחד מחדש.
סמואל מגלם את דמותו של יצחק, צעיר חסידי ממשפחה גדולה, שהיה חבר ילדות של אחד מילדי משפחת קורץ', אדי (לוגן מרמן). לאחר המלחמה הוא מאבד את קרוביו ומתחיל לפקפק באמונתו. כאשר הנאצים משתלטים על העיירה והיא הופכת לגטו, הוא מצטרף למשטרה היהודית בתקווה לעזור ליהודים אחרים.
לפני שעבר לארה"ב, סמואל שיחק בסרט "Into the Void", שזכה בשבעה פרסי האקדמיה הישראלית. השחקנית הראשית, הדס ירון, זכתה בפרס על גילום דמותה של שירה מנדלמן, נערה חסידית בת 18 המתגוררת בתל אביב ומצפה לנישואי שידוך עם בחור שהיא אוהבת. היא גם לוהקה ל"היינו בני המזל".
"ידעתי שהם מחפשים סלבריטאים לסדרה הזאת, אז החלטתי לעשות כמיטב יכולתי ולתת את כל כולי כדי להשיג אותה. גם הכתיבה הייתה כל כך טובה, והדמויות היו יפות", אמר סמואל. "חשבתי לספר להם במהלך האודישן שאני מכיר את הדס, אבל האודישן הלך כל כך טוב שהחלטתי לתת לו לעשות את העבודה. התרגשתי כשהתקשרו אליי אחר כך ואמרו לי שקיבלתי את התפקיד".
סמואל אמר שזו הייתה חוויה מדהימה לעבוד על הסדרה. "דמותו של יצחק הדהדה בי עמוקות גם ברמה האישית וגם ברמה האמנותית", הוא אומר. "במהלך ההכנות שלי לפרויקט אחר, שהתעמק גם הוא בנושאים של השואה, הייתה לי הזכות לפגוש ניצול שואה בן 96. חוכמתו וחוסנו הותירו בי חותם בל יימחה. שאלתי אותו שאלה שהכבידה עלי מאוד: 'מה החזיק אותך מול חושך ומצוקה שכאלה?' תגובתו הייתה פשוטה אך עמוקה: "לא היה לי את הלוקסוס להתעכב על זה. ההישרדות הייתה אינסטינקטיבית, דחף קמאי שדחף אותי קדימה". המילים האלה הדהדו בתוכי לאורך כל הצילומים, במיוחד כשגילמתי את יצחק, דמות שעוברת סבל עצום אך מתעקשת להיאחז בתקווה בתוך אובדן עמוק".
לא קל להיות שחקן בלוס אנג'לס ורק מעטים מצליחים לעשות את זה. סמואל ראה רבים מחבריו מוותרים על חלומותיהם ועוזבים את העיר בעשר השנים האחרונות, אך הוא התעקש.
"היו לי הרבה מאבקים בקריירה, אבל אף פעם לא ויתרתי כי רציתי להוכיח שאני יכול לעשות את זה. זו עיר שקשה לשחקן להיות בה. יש הרבה דיבורים והבטחות. הייתי אמור להיות בארבעה סרטים שונים כשהגעתי לכאן. אמרו לי 'אנחנו הולכים להתחיל לצלם בקיץ' וכל כך התרגשתי, רק כדי לגלות שזה רק דיבורים. זה יכול להיות מאוד מתסכל. בשנתיים הראשונות לא עזבתי את העיר כי פחדתי שיתחילו לצלם בקרוב, ואני לא אהיה שם".
סמואל ביקר את משפחתו וחבריו בישראל לפני תחילת המלחמה ומספר: "הייתי שם שבוע, וזה לא הרגיש אמיתי. חבר של חבר שלי נרצח, דוד של חבר נחטף; כל אחד בישראל מכיר מישהו שקרה לו משהו במלחמה הזאת. זה מזעזע ולא מרגיש אמיתי. אני מקווה שהסדרה תראה לאנשים איך אנטישמיות יכולה להיות; זה יכול להביא אנשים למקומות חשוכים. אני מקווה שאנשים יהיו יותר חומלים. זו מגמה עכשיו להיות אנטישמי; אנשים חושבים שזה מגניב".
סמואל נדהם לגלות שכמה אנשים שהוא החשיב כחברים הינם אנטישמיים. "אלה אנשים שתמיד משתפים ברשתות החברתיות שלהם את כל מה שקורה בעולם, וכשישראל הותקפה הם שמרו על שתיקה מוחלטת. אחר כך הם התחילו לשתף סרטונים נגד ישראל, כדי להצדיק למה זה קרה. נכנסתי איתם להמון שיחות. אנשים מרגישים שהם יכולים לספר לי דברים על מה שקורה בישראל ובעזה בזמן שהם מעולם לא היו בחלק הזה של העולם".
סמואל כבר מתכונן לפרויקט הבא שלו. זה סיפור אחר על השואה, המבוסס על אירועים אמיתיים. "עשינו סרט קצר בשם 'פצצה מלוכלכת' על אסירים יהודים במחנה דורה. האסירים חיבלו בבניית פצצות ה-V-2. הסרט הקצר קיבל ביקורות טובות מאוד בפסטיבלי קולנוע ועכשיו הוא מתפתח לסרט עלילתי".
"אחרי שנים של מאבק, התחלתי לקבל תפקיד אחרי תפקיד, ואני מרגיש מבורך מאוד. זה באמת חלום שהתגשם", אמר סמואל בהכרת תודה. לצד מוסר העבודה וההתמדה הגבוהים שלו, הוא זוקף את הצלחתו לזכות מתנה מיוחדת שקיבל. כשהגיע ללוס אנג'לס, הוזמן לסעודות שבת על ידי משפחת חב"ד שפגש בסוכות. הם זיהו שהשחקן הצעיר נמצא לבדו בעיר, ודאגו לכלול אותו בכל שבת וחג.
"הם כל הזמן דחקו בי להניח תפילין, דבר שלא עשיתי מעולם. יום אחד, אחד מבני המשפחה, בחור בן 22 קנה לי זוג תפילין כדי שלא יהיה לי שום תירוץ מדוע אינני מניח תפילין. ראיתי שהוא שילם עליהם 400 דולר. הרגשתי כל כך אשמה שהתחלתי להניח תפילין ולהתפלל. שבוע לאחר מכן התחלתי לקבל את כל התפקידים האלו".
הוא ממשיך להניח תפילין מאז וגם לפני כל אודישן. "אני תמיד אומר, 'בעזרת השם נעשה ונצליח'".
זה הוכיח את עצמו.
