אחת התופעות הידועות כגורם ראשון ללחץ הוא חוסר ארגון. ימי החופש הגדול שואבים אותנו לשבירת שגרה, במיוחד כשגרים רחוק מסבא וסבתא שיכולים לשמור פה ושם על ילדים.
והנה את מוצאת את עצמך עם הילדים שעות על גבי שעות בבית, בקניונים, אצל חברים, או רובצים בבריכה ושיעזו לצאת ממנה לפני שמוגשת ארוחת הערב, ואת מתה כבר שייגמר היום!
תולשת שערות מהראש, מטפסת על הקירות, מתלוננת בפני כל מי שרק שואל לשלומך: ״יהיה בסדר״, ״מחכה שהילדים יחזרו כבר למסגרת״, ״אין לי חיים״ ״הילדים גמרווווו אותי״!
אז מה זה בשגרה שעושה אותנו כל כך מאושרים? ובכל זאת להתלונן כשזה נהיה שגרתי מדי?
מצד אחד אנחנו רוצים את המסגרת, וביננו הילדים שלנו צריכים את זה אף יותר מאיתנו. הם מחפשים את הקווים, את הגבולות, הם צריכים להיות עם בני גילם ולמצוא עניין אינטרקטיבי כדי לא לשגע אותנו עם קצב השאלות והבקשות המסחרר (שנובע איך לא-משעמום).
מצד שני, כשהמסגרת קבועה מדי, היא לא מאפשרת חופש להיות מי שאתה ואיך שאתה רוצה, ואנחנו רק מחפשים שובר-שגרה, סיבה לברוח לכמה יממות מכל המוכר והידוע… לא באמת משנה לאן, רק לא להרגיש את החופש קורא לנו מכל הקירות.
אז איך מוצאים את הדרך לאיזון בתוך החופש הגדול? שאלת השאלות!
מחפשים את קו האמצע. מושג שהכרתי עוד מתקופת התואר הראשון שלי בפילוסופיה, אותו מייחסים לאריסטו, ועבר מאז גלגולים רבים.
איפה שאת מרגישה שאת מאבדת את זה-שאלי את עצמך איך את משתמשת ברגש הקיצוני השלילי כדי לתעל אותו למשהו חיובי, כדי להתקרב לקו האמצע. לאיזון בין קיצוניות אחת לשנייה.
אתן דוגמא-למשל את מוצאת את עצמך כועסת שהילדים לא מניחים לך. כעס הוא הקיצון של מנוחת הנפש וקבלת הדברים בדיוק כמו שהם. שאלי את עצמך איך את מורידה את סף הכעס ומתעלת אותו למקום חיובי. במקום לכעוס עליהם שלא מניחים לך, שאלי את עצמך למה הם לא מניחים לך ומצאי דרך למלא אחר מה שחסר להם.
אהבי אותם וקבלי אותם כמו שהם וראי איך את משנה את התדר בבית!
איפה שקשה לך – שם יש לך מתנה לצמוח!
נשמעת כמו פילוסופיה בשקל? זה בסדר, לי זה עובד. במקום לצעוק עליהם שהם צועקים, בדרך זו אם לא הבחנת את צועקת גם ומגבירה את עוצמת הצעקות בבית, הניחי לדברים להיות לרגע והביני למה זה קורה ופעלי באופן שונה מאיך שאת רגילה. צמחי מהקושי, הכהי את הקיצוניות לכיוון האמצע.
מסכים אגב מורידים את סף הריגוש, וגורמים לילדים להיות חסרי מנוחה מרגע שהם כוויים. צמצמו בשעות מסך!
טיפ נוסף: בשביל שיראו אותך את צריכה לשחרר! פחות שליטה. פחות הוראות. התחילי להתבונן בהתנהלות שלך בבית. ככל שתעשי פחות, יהיו לך פחות סיבות לכעוס ולהתמרמר שאת עושה כל כך הרבה, שאין לך זמן לעצמך, ושאיך לא-אף אחד לא רואה אותך.
אם תתנהגי כמו מלכה, כן, כן, מלכה גם בימות החופש הגדול, הילדים יבינו את מקומם, ואת צרכייך. יראו אותך ככזאת, גם אם משעמם להם – הם לא יבקשו את תשומת ליבך בדרך שתוציא אותך משלוותך.
נסי. אם את צריכה כתר כדי להזכיר לך ולהם שאת מלכה – קני לעצמך אחד יפה במיוחד! לי זה עבד!
טיפ שלישי: למדו לארגן סדר יום שעובד עבור המשפחה שלכם-החליטו מראש יום קודם, ואולי אם אתם מהמשפחות שאוהבות לתכנן-תכננו את השבוע כולו מראש. זה יעזור לך להקציב גם לעצמך את הזמן הדרוש כדי לא לאבד את זה, לא לאבד אותך.
מוכנים לשלב הבא? – תהיו ברגע!
ככל שאנחנו יותר נוכחים ברגע יש לנו פחות הפרעות, ומתוך התבוננות ונוכחות מלאה אנחנו מגיבות באופן הרבה יותר רגוע. נסו את זה. מבטיחה שתגלו דברים חדשים על עצמכם.
נראה לי שציידתי אתכם במספיק שיעורי בית לתקופה הקרובה, תרתי משמע, אלא אם כן אתם יוצאים כמה שיותר מהבית,ואז הכל נהיה קצת יותר קל, לא?
מוזמנים לעקוב אחר עמוד הפייסבוק
״אמא מגשימה״ ולפנות לקרן ישירות
בנוגע לליווי אישי לטרנספורמציה
ושינוי אמיתי בחיים 310-817-1941
