כנרת בן מוכרת בקרב חבריה ולקוחותיה כ"מסטר שף סושי". הסושי היה תמיד מאכל אהוב עליה, אבל רק לאחר גירושיה, היא הפכה אותו למקצוע.
"כשפתחתי את העסק Saki Sushi הייתי אם חד הורית לשלושה ילדים קטנים והייתי זקוקה למקור הכנסה נוסף. מאחר ואני מאוד אוהבת אמנות ותרבות יפנית חשבתי מייד על סושי. העבודה הראשונה שקיבלתי היתה מסיבת יום הולדת 18 של בן של חברה טובה. חיפשתי שף מקצועי שיעזור לי ומצאתי שף יהודי-אמריקאי שלימד אותי אחד על אחד את כל רזי המקצוע. כל מה שאני יודעת זה ממנו. בהמשך גם לקחתי קורסים בסנטה מוניקה קולג'. אחרי המסיבה הראשונה הזאת, הכל תפס תאוצה ואנשים הזמינו אותי לעשות עבורם בר סושי במסיבות שלהם" מספרת כנרת.
שמה של כנרת עבר מפה לאוזן ועד מהרה היא מצאה עצמה עורכת שלוש מסיבות בשבוע. "במשך היום עבדתי כמנהלת פרוייקטים בחברת פרוייקטים ובערבים, ערכתי מסיבות ואירועים. הסושי שהתחיל כתחביב בלבד, הפך ללהיט ומקור הכנסה רציני".
שנתיים לאחר שפתחה את העסק שלה, היא התחילה גם להעביר סדנאות סושי שתפסו תאוצה גדולה בעקבות מגפת הקורונה. "הורים שחיפשו תעסוקה לילדיהם שהפסיקו ללכת לבית הספר, פנו אלי וביקשו שאערוך סנדאות לילדיהם. התחלתי לעשות סדנאות לקבוצות של עד עשרה ילדים, ומסיבות יום הולדת קטנות. אני עורכת גם סדנאות למבוגרים, אני עורכת אותן בחצרות הבתים ובתום הסדנא שאורכת כשלוש שעות, אנו אוכלים את הסושי שהיכנו".
כנרת משעשעת את הילדים עם סיפורים על מסורות יפניות שונות. "סיפרתי להם כיצד סועדים במסעדה, צריכים לעשות רעש כשהם אוכלים כדי להראות לשף כמה שהם נהנים מהאוכל".
כנרת מעידה שרבים במשפחתה מתעסקים באוכל. "יש לי דוד שהוא שף-קונדיטור ודודים בעלי קייטרינג בבאר שבע".
ללוס אנג'לס היא הגיעה לפני 25 שנים, לאחר שיחרורה מהצבא. "דילגתי על הקטע של משוחררים רבים שיוצאים לטייל בעולם לאחר השחרור. הטיול הגדול הראשון שלי קרה רק בגיל 40. טסתי לתאילנד לשבועיים, שבוע אחד ביליתי עם חברה ושבוע שני, הסתובבתי בשווקים וקניתי בדים וכלים עבור הסושי בר שלי".
כאמא לשלושה ילדים בני 9, 10, ו-11, המצליחה לפרנס את עצמה בהצלחה, אומרת כנרת שהיא רוצה להוות השראה לאמהות בודדות אחרות ולנשים בכלל שניתן תמיד להמציא את עצמן מחדש.
גם בתקופה כלכלית קשה כשעסקים נסגרים ואנשים רבים נאלצים לשנות כיוון ולמצוא מקורות פרנסה חדשים, ניתן לעשות את זה.
נגיף הקורונה, תקף גם אותה לפני מספר חודשים, מה שאילץ אותה לבטל את כל המסיבות והסדנאות המתוכננות. "נתפס לי הגב התחתון ואיבדתי את חוש הטעם והריח, גם היום, חודשיים אחרי, חוש הטעם והריח עדיין לא חזר אלי. אם משהו נשרף, אוכל אולי להריח את ריח השריפה, אבל עדיין אין לי תחושת טעם וריח ואני מסתמכת על הניסיון שלי כשאני עובדת במטבח".כנרת שבה לעבודה לאחר החלמתה מהמחלה נמרצת מתמיד. כשיש לה מסיבה או סדנא, היא יוצאת לקניות בשוק הדגים בדאון טאון או בשווקים המוכרים למסעדות ובוחרת דגים טריים-טריים. זה המקום לציין שהיא לא כוללת מאכלי ים, שרימפיס וכל מה שאינו כשר.
"בשנה האחרונה התחלתי גם לעשות סידורי פירות שגם הפכו למאוד פופולארים".
החלום הגדול שלה הוא לערוך תוכנית בישול וללמד את רזי הכנת הסושי. "בקהילה הישראלית אני כבר מוכרת, אבל הייתי שמחה לפרוץ החוצה ושיכירו אותי בכלל גם מחוץ לקהילה".
