נכד חמוד שלי, אני היום אמנם זקן ורפה
אבל פעם, מזמן, הייתי צעיר חסון ויפה
רק שאז לא היה לי אוטו אפילו לא סוס
ונאלצתי לנסוע יום יום באוטובוס
היה זה אוטובוס מספר חמישים
עיניה קראו לי מבין כל האנשים
היה לה חיוך שהטביע חותם
עמוק בתאי זכרוני – לעולם
ירדתי אחריה בתחנה האחרונה
אך היא כמו מלאך פשוט נעלמה
לילה גשום – אדום הרמזור
בין מגב למגב – ערפל באפור
ריק הרחוב לא נותר בו איש
זו היא לבדה – חוצה את הכביש
ולפני שהאור התחלף לירוק
שוב נעלמה לאין סוף הרחוק
עברו עוד מספר שנים
בקפה רחוב – עם הבנים
ביעף לפתע – מכונית חולפת
הגג פתוח והיא צוחקת
שערה מתולתל ונישא ברוח
זו היא – זו היא אני בטוח
אתה יודע שלסבתא עליה השלום
שמור אצלי בלב – תמיד מקום
היא ממשיכה להופיע עיתים בחלום
וגעגועי אליה הולכים וגוברים מיום ליום
ויחד עם זאת יש אצלי בלב פינה מיסתורית
בה שוכנת אותה דמות אצילית אלמונית
לפי מבט עיניך עכשיו חמוד מתוק שלי
ניראה שאתה חושב שאני קצת סינילי
אבל אני מבטיח לך – שיבוא יום
ותימצא את עצמך – סבא פתאום
ואז תשב עם הנכדים יום אחד
ותספר את הסיפור הזה – המיוחד.
