Page 66 - waia231
P. 66
קרב רודף קרב:
פול תומאס אנדרסון ,דיקפריו ושון פן
במסע קולנועי סוער על מהפכנים ,כאוס ואהבה
ב־ ,One Battle After Anotherהקולנוע האמריקאי מקבל אפוס מהפכני רב־שכבות שמצליח להיות בו־
זמנית מותח ,מצחיק ,חכם ורלוונטי להפליא .עם טייאנה טיילור ,רג‘ינה הול ,אלנה היים ,ליאונרדו דיקפריו,
שון פן ובניסיו דל טורו ,הסרט מתאר מסע של 16שנה של חבורת מהפכנים נועזת בהנהגת פרפידיה
שמאתגרת את הממסד ,את החוק ,וגם את הקהל .אנדרסון ,שלא נכשל עד היום ,מגיש יצירה חזקה
שמבקרים כבר מכתירים כמתמודדת מובילה לאוסקר ,וספילברג עצמו מודה שצפה בה שלוש פעמים
(Magnolia, Punch-Drunk Love, The Masterהיא התגלמות האמנות האקלקטית. איילה אור-אל
כל סרט הוא יצירה בעיצוב סוריאליסטי מוקפד ,שמתחברת יחד כדי לספר סיפור
נוגע ללב .רוב סרטיו של אנדרסון בנויים מסצנות מרהיבות ,ערוכות זו אחר זו, קרב רודף קרב ) - (One Battle After Anotherהמבוסס על הרומן Vinelandשל
תומאס פינצ‘ון ובויים על ידי פול תומאס אנדרסון מתאר את מסעה של קבוצת
שנועדו לעורר תגובות מהקהל והוא מצליח להשאיר את כולם ערים. מהפכנים בדיונית לאורך 16שנים .בראשם עומדת פרפידיה בוורלי הילס
בחירת המוזיקה בסרט אף היא משובחת .המערכה הראשונה מתנגנת בליווי )טייאנה טיילור( ,דמות סוערת וחסרת עכבות ,ולצידה ליידי שמפיין )רג‘ינה
צלילים אינטנסיביים ,שמאותתים על טיפול קולנועי בסגנון דרמת מתח והמערכה הול( ,מיי וסט )אלנה היים( ,ג‘אנגלפוסי )שיינה מקהייל( וגטו פיט – בוב )ליאונרדו
האחרונה נושאת תחושה מזורזת יותר ,עם גוון של מוזיקה עממית מקסיקנית, דיקפריו( ,אהובה של פרפידיה ואביה לעתיד של בתם ווילה ,שמגולמת בגיל
שמכינה את הקרקע לסיום דרמטי
ההתבגרות בידי צ‘ייס אינפיניטי
בסגנון מערבוני. הנהדרת .ובאמצע עומד גם
הסרט רלוונטי בצורה מפתיעה שון פן קולונל סטיבן ג‘יי .לוקג‘ו
להרבה מהסוגיות הפוליטיות (הדמות המרכזית שמתנגשת
שמפלגות את המדינה .במקום עם בוב פרגוסון( עם דמות
להטיף ,אנדרסון מנסה לספר את
הסיפור בצורה אובייקטיבית ככל קריקטוריסטית למדי.
האפשר ,אף שדי ברור באיזה צד תחת הנהגתה הטורפנית
של פרפידיה ,הקבוצה,
הוא עומד. "הצרפתית "75עושה הכל,
הסרט מוגדר כ"סרט אקשן" ,אבל משחררת מהגרים ממרכזי
הוא הרבה יותר מורכב מזה .אין כליאה ,מפוצצת מטות בחירות
בו סצנת אקשן מרכזית אחת של פוליטיקאים ,ומשתקת
שתשתווה למה שרואים ב"מקס את רשת החשמל .תאריכי
הזועם" ,אבל יש בו לא מעט רגעים תחילת הסיפור וסיומו נותרים
מרגשים ובולטים במיוחד סצינת מעורפלים בכוונה; הסרט נדמה
מרדף מכוניות מסעיר – אם כי
לטעמי קצת ארוך מדי -שבו הדרך כאילו צולם מחר.
המפותלת והמתעקלת הופכת עוד לפני שהסרט יצא לאקרנים,
למטאפורה לאתגרים שבחיים .כדי המבקרים נראו מתחרים
לשרוד ,צריך לעלות ולרדת עם התנועות ,להחזיק מעמד עד שתגיע ההזדמנות אחד בשני מי יהלל יותר את
הנכונה .כשהמכוניות מנווטות בין הפסגות והשקעים של הדרך הנחשית הזאת, הסרט ויכריז על אוסקר בטוח
שוב ושוב ,הצופה נזכר כל הזמן מה מונח כאן על הכף .חייהם של ווילה ובוב לאנדרסון ודיקפריו .גם הקהל בהקרנה -לחברי גלובוס הזהב ואנשים מהתעשיה
בסכנה ,והסיכוי לשרוד נראה קלוש .אך לשתי הדמויות המרכזיות אין ברירה אלא -בה נכחתי בהשתתפות כל הכוכבים והבמאי ,יצא מגידרו מהתלהבות .הבמאי
סטיבן ספילברג ,סיפר שכבר ראה אותו שלוש פעמים" .סרט מטורף לגמרי,
להיאחז ,להמשיך הלאה. אלוהים ",הוא אמר לאנדרסון" .יש יותר אקשן בשעה הראשונה שלו מאשר בכל
שון פן ולאונרדו דיקפריו משחזרים שאר הסרטים שביימת יחד.
את המתח הדינמי שראינו בין רוברט
דה נירו לאל פצ‘ינו ב Heat-של הכול – זה פשוט מדהים".
מייקל מאן .זה היה אינטנסיבי – כאן ואכן ,במשך 162דקות הסרט
זה מצחיק ,אם כי מלחיץ .פן מצליח הזה לא עוצר לרגע או כמו
להעניק משמעות לדמות שהיא שאומרים בעברית :אין רגע דל.
שילוב של "ג‘וני בראבו פוגש חייל זה לא שהוא מושלם ,יש בו
מארינס" ,ודיקפריו מצליח לקחת הרבה חורים ודברים חסרי היגיון,
דמות מסוממת ולהפוך אותה לזהב אבל אם אתם מוכנים להתעלם
קומדי בזכות הומור פיזי ומיומנות מכל אלו ,רוב הסיכויים שתהנו.
דרמטית .דל טורו מצטרף עם הופעה יש טיעון ממשי שאנדרסון הוא
של גאונות קומית מוחלטת .אלה הבמאי האמריקאי הטוב ביותר
בדיוק מסוג ההופעות שמסוגלות כיום .הוא לא עשה סרט רע
לכבוש את חברי חבר השופטים אחד ,ואפשר לטעון ש99%-
מהפילמוגרפיה שלו הן יצירות
בתחרות על פסל הזהב. מופת של ממש .הפילמוגרפיה
הזאת )There Will Be Blood,
www.weareinamerica.com 66