Page 66 - waia226
P. 66
והתאהבה בסיפור" .לאבשי ,בנו של אמנון ,היו אינספור סיפורים על כל כינור "סיזביופונכרהרוןהשוכלימונוזיתרוקקוותה"ה
וכינור ",סיפרה" .כשקראתי אותם ,מאוד התרגשתי ,אבל קובץ סיפורים אינו
מחזה .רק אחרי ששוחחתי שיחה ארוכה עם אמנון עצמו ,אמרתי 'כן' והתחלתי
לכתוב את ההצגה".
רוזנבאום הודתה כי הבחירה בין הסיפורים הייתה קשה .יש כל כך הרבה סיפורים,
כל אחד מרגש ,נוגע ללב ,וחלקם מעוררי השראה" .סיפורו של אמנון הוא גזע
העץ ",היא הסבירה" ,שממנו מסתעפים כל סיפוריהם של הכינורות .כל הקולות
האבודים האלה ,כל הכישרונות שנכחדו — זה מה שהכה בי".
בשנת ,2019עמד אוסף "כינורות התקווה" כולו לצאת לסיבוב הופעות בדרום
קליפורניה .ד"ר גרין והסימפוניה היהודית של לוס אנג'לס התכוננו להופיע במרכז
סוריה לאמנויות הבמה ב .CSUN-אולם ,מגפת הקורונה פרצה והכינורות אוחסנו
במקום במשך שנים ,עד שההופעה התאפשרה .בינתיים ,רוזנבאום החלה לעבוד
על ההצגה.
הבכורה העולמית של "בונה הכינורות" התקיימה בשנת 2023בתיאטרון בונדי
בסידני ,אוסטרליה .גרסה מוקדמת יותר ,שנכתבה על ידי רוזנבאום ופותחה יחד
עם ספינק ,הוצגה כעבודת תיאטרון בתהליך ,תחת השם "סיפורים מכינורות
התקווה".
ההצגה החדשה ,צוללת עמוק יותר ,עם עוד סיפורים ,סצנות ומוזיקה נוספת,
ועוקבת אחר חייו של אמנון — מילד ישראלי גאה שרצה להתרחק מהכאב
המשפחתי ומהשואה ,לאדם שהקדיש את חייו לשיקום "שורדים עם מיתרים",
שממשיכים להדהד את קולם בקונצרטים ברחבי העולם.
אמנון ויינשטיין בסטודיו שלו ביחד עם אחד הכינורות ששיקם | צילום באדיבותViolins of Hope : ברוס נוזיק מגלם את אמנון ווינשטיין בהצגה :בונה הכינורות | צילוםJordan Gohara :
רוזנבאום הסבירה כי אמנון הבין את חשיבות הכינורות בסיפור השואה לעולם. איילה אור-אל
הם ייצגו את בעליהם — אלה שנספו ואלה ששרדו .ברגע שהתחיל לשקם אותם,
חדל מלבנות כינורות חדשים ,והקדיש את חייו להחייאת אלה ששרדו את תיאטרון סיטי אינטרנשיונל ) (ICTמציג בימים אלו את ההצגה "בונה הכינורות"
שתרוץ עד ה 11-במאי ב Convention & Entertainment Center -בלונג ביץ'.
התקופה האפלה ביותר בהיסטוריה האנושית.
לאחר מכן ,הוא הפקיד את הכינורות בידי נגנים ברחבי העולם ,כדי שדור חדש ההצגה מבוססת על סיפורו האמיתי של בונה הכינורות הישראלי אמנון ויינשטיין,
ישמע את קולם" .ניצולי השואה לא יהיו איתנו לנצח ,אבל הכינורות האלה ימשיכו אשר אסף ושיקם כינורות ששרדו את השואה ,ויצר אוסף יוצא דופן שזכה להכרה
לספר את סיפורם לדורות הבאים ",אמרה רוזנבאום. עולמית בשם "כינורות התקווה".
ההצגה שוזרת סיפורים שונים ,בהם סיפור על גבר שבתו מביאה את כינורו ההצגה נכתבה על ידי ליסה פרל רוזנבאום ורונדה ספינק ,המנהלת האמנותית
לאמנון לקראת יום הולדתו ה 90-ומבקשת לשקמו .היא מספרת כי הכינור הציל של ה"ברייד" ,בשיתוף פעולה עם ד"ר נורין גרין ,המנהלת האמנותית והמנצחת
את חיי אביה בשואה" .אבא שלי סובל מדלקת מפרקים ולא יכול לנגן יותר ,אבל המייסדת של הסימפוניה היהודית של לוס אנג'לס ,ובבימויה של מנהלת האמנות
הוא רוצה שכינורו ,אותו הוא מכנה 'חברו הטוב ביותר' ,ישוקם ",היא אומרת. של ,ICTקרין דסאי.
בהצגה משתלבת מוזיקה מגוונת :כליזמר ,מוזיקה יהודית ליטורגית ומוזיקה "בונה הכינורות" מספר את סיפוריהם של כמה מהכינורות הללו של יהודים
שנספו בשואה או ששרדו כדי לספר .ויינשטיין )בגילומו של ברוס נוזיק( החל
קלאסית של מלחינים כמו מנדלסון ומוצרט.
סיפור אחד שריגש במיוחד את רוזנבאום וספינק הוא סיפורו של צרפתי שעמד לתקן כינורות שניצלו מהשואה כדי להחיות את סיפוריהם.
ההצגה שוזרת באופן מרהיב את סיפורו יוצא הדופן של ויינשטיין עם הסיפורים
להישלח לאושוויץ בקרון בקר. שמאחורי כל אחד מהכינורות ,ומלווה בנגינה חיה על הבמה של ד"ר גרין בפסנתר
הוא הבחין בעובד מסילה שעבד על הפסים ,ופנה אליו בבקשה" :אנא ,קח את
ושל ג'ונתן רובין בכינור של שוני אלכס בראון.
הכינור שלי; אני כבר לא אזדקק לו במקום שאליו אני הולך". למרות שכינורו של בראון אינו חלק מאוסף "כינורות התקווה" ,גם הוא שרד את
העובד לקח את הכינור ושמר עליו במשך שנים ,אף על פי שלא היה כנר .בנו,
ששמע על פרויקט הכינורות של ויינשטיין ,הביא את הכינור לאמנון וביקש ממנו השואה ,והקהל ייחשף לסיפורו במהלך ההצגה.
ויינשטיין היה דור שני לבוני כינורות בישראל .אביו ,משה ,היגר לארץ ישראל
לשקם אותו. המנדטורית והקים סדנת בניית כינורות בתל אביב בשנת — 1939מסורת שאמנון
"החמלה של הלא-יהודי הזה כלפי הכינור ובעליו הייתה מרגשת באמת ",אמרה המשיך .אמנון עצמו ניגן בויולה ובחצוצרה ,ובנו ,אבשלום )אבשי( ,ירש את מלאכת
רוזנבאום" .בעידן שבו אנו עדים לעלייה באנטישמיות ,חשוב לזכור שגם יש לנו
בניית הכינורות ,ובכך שמר על המסורת המשפחתית.
בעלי ברית בעולם". לאחר שאיבד את רוב משפחתו המורחבת בשואה ,הקדיש אמנון את חייו לאיתור
כינורות שהיו בבעלות יהודים שלקחו אותם למחנות הריכוז .רוב הכלים היו
למידע נוסף ולרכישת כרטיסים ,התקשרו ל562 436-4610 - פשוטים ,שימשו לשמחות ,ולעיתים היו מעוטרים במגן דוד על גבם .מטרתו הייתה
או בקרו.InternationalCityTheatre.org :
לשקם אותם כדי שישמשו בקונצרט סימפוני לציון 60שנה למדינת ישראל.
הקונצרט ,שנקרא "כינורות התקווה" ,התקיים ב 24-בספטמבר ,2008והשתתפו
בו הסולן שלמה מינץ ,הסימפונית רעננה ותזמורת הסימפוניה של איסטנבול.
ההשראה לפרויקט נולדה כאשר אמנון העביר הרצאה בגרמניה בשנות ה90-
על "כינורות בשואה".
חלק מהכינורות הגיעו לישראל עם בעליהם ,אחרים נשדדו על ידי הנאצים ,ורבים
ננטשו בגטאות ,ביערות ובמחנות הריכוז .רבים מהכינורות היו ישנים ומוזנחים,
ושיקומם דרש עבודה קפדנית ויסודית כדי להחזירם למצב שניתן לנגן בו.
הסיפור הגיע לליסה רוזנבאום דרך ד"ר גרין ,ששוחחה עם מישהי מהברייד
שהציעה כי זהו חומר מדהים להצגה.
"רונדה הביאה את הרעיון אליי בשל הרקע שלי ",סיפרה רוזנבאום" .הורי בעלי
הם ניצולי שואה ,וכתבתי רומן שהתרחש במזרח אירופה ,אשר כלל מחקר
מעמיק על החיים היהודיים באזור ".רוזנבאום גם הכירה מוזיקת כליזמר ,אך
מעולם לא שמעה על "כינורות התקווה" לפני כן .כשהחלה לקרוא על כך ,הלכה
www.weareinamerica.com 66