Page 119 - waia219
P. 119

‫צעיף צהוב היו שם עשרות צעיפים‬                                                                 ‫כל כך לחזור הביתה לראות את‬
‫צהובים‪ ,‬כל התחנה הייתה מלאה‬                                                                   ‫אמא להתחרט ולבקש סליחה אבל‬
‫בצעיפים מתנופפים ברוח וקוראים‬                                                                 ‫לא ידעתי אם היא תסכים לקבל‬
‫לבן לשוב הביתה ואמא עמדה שמה‬                                                                  ‫אותי אז כתבתי לה מכתב‪' :‬אמא‬
‫מחכה ומצפה לבנה האהוב ועל‬                                                                     ‫יקרה זה אני בנך‪ ,‬השתחררתי ואני‬
                                                                                              ‫רוצה לחזור לראותך‪ ,‬אני מצטער‬
               ‫צווארה צעיף צהוב‪.‬‬                                                              ‫אך אינני יודע אם את עדין חפצה‬
‫מוסר השכל‪ :‬כולנו השנה חולקים‬                                                                  ‫לראותי לכן כתבתי לך ויש לי בקשה‬
‫גורל אחד‪ ,‬אנחנו כמהים בפחד‪,‬‬                                                                   ‫יחידה אם את באמת רוצה ומסכימה‬
‫ביראה והרבה געגועים ליקירנו‬                                                                   ‫שאני אחזור הביתה אני מבקש ממך‬
‫שיחזרו בריאים ושלמים ובהצדעת‬                                                                  ‫שתגיעי לתחנה עם צעיף צהוב כדי‬
‫כבוד לכל הנופלים והלוחמים‬                                                                     ‫שאדע שאני יכול לרדת בתחנה‪,‬‬
‫והלוואי ששנה הבאה "נשב על‬                                                                     ‫כדי שאני אדע שאני יכול לחזור‪,‬‬
‫המרפסת ונספור ציפורים נודדות‪"...‬‬                                                              ‫כדי שאדע שאת עדין אוהבת אותי'‪.‬‬
‫ובנימה אופטימית לשנה החדשה‬                                                                    ‫הוא פנה אל האישה שיושבת לידו‬
‫שבפתח‪" :‬זכרו החיים הם פרוייקט‬                                                                 ‫ברכבת ועיניו של הבחור דומעות‬
‫עשה זאת בעצמך" הגישה‬                                                                          ‫"אם לא אראה את אימי בצעיף‬
‫וההחלטה שאתם עושים היום בונות‬                                                                 ‫הצהוב אני ידע שעלי להמשיך‬
‫את הדרך בה תחיו מחר‪ ,‬בנו אותה‬                                                                 ‫להלאה ברכבת ולנסוע ליעד בלתי‬
                                                                                              ‫ידוע ולא לחזור לעולם‪ .‬עכשיו את‬
                         ‫בתבונה‪.‬‬                                                              ‫מבינה למה בכל תחנה אני מתבונן?"‬
‫ברוח התקופה הזאת בצל המלחמה‬                                                                   ‫אז שאלה האישה "היכן התחנה‬
‫שהאתגרים גדולים והלב כבד‬                                                                      ‫הקרובה לביתך?" והוא ענה "בעוד‬
‫מאחלת לכם‪ :‬שהשנה החדשה‬                                                                        ‫מספר תחנות אבל אני בכל תחנה‬
‫תביא עימה אור של תקווה ואהבה‬                                                                  ‫מחפש את אמא עם הצעיף הצהוב‬
‫ונזכור תמיד את עוצמת הרוח‬                                                                     ‫שאולי החליטה לחכות בתחנה‬
‫והאחדות שבנו ושנדע זמנים טובים‬                                                                ‫אחרת"‪ ,‬ומעכשיו כאילו גורלם‬
                                                                                              ‫התאחד ובכל תחנה שניהם הביטו‬
                            ‫יותר‪.‬‬                                                             ‫בעיניים מצועפות מחפשים את אמא‬
                                                                                              ‫עם הצעיף הצהוב‪ .‬הרכבת עצרה‬
        ‫חג שמח‬                                                                                ‫בעוד תחנה ועוד תחנה וכשגיעו‬
                                                                                              ‫לתחנה לה חיכו מתוחים לא היה שם‬
   ‫בתיה כהן ‪ -‬נומרולוגיה בכירה‬
         ‫‪818-238-7777‬‬                                              ‫פאוסט‬

‫‪119 www.weareinamerica.com To Advertise please call: 818-654-2515‬‬                ‫ותק‬  ‫רוקח‬  ‫משה‬
                                                                                      ‫שנות‬  ‫מעל ‪50‬‬
                                                                   ‫‪look for‬‬

                                                                   ‫‪Moshe Rokach‬‬

                                                                   ‫ערב פאראפסיכולוגיה‪ ,‬מופע מנטליסט‪,‬‬
                                                                             ‫היפנוזה וטלפתיה‪.‬‬

                                                                        ‫גלגולי נשמות‪-‬עולם הנסתר‪,‬‬
                                                                             ‫הרצאות והדגמות‪.‬‬

                                                                                ‫לערב מעניין‪ ,‬מרתק וחוויה בלתי נשכחת‪.‬‬

                                                                        ‫‪818-448-3835‬‬
   114   115   116   117   118   119   120   121   122   123   124