Page 124 - waia213

‫ניצולות נובה‬
‫מספרות‪...‬‬

‫‪...‬המשך‬

‫מיכל ואבישג באחת ההרצאות שנתנו בעיר‪ .‬ברקע‪ ,‬ציורים של החטופים אותם ציירה ג'סיקה לבטון פרסון‬ ‫"רקדנו ברחבת הטראנס והיה נהדר ואז הכל פשוט‬
‫נתקע בשש וחצי בבוקר‪ .‬שני ההורים שהם שומרי‬
‫איך את מתפקדת היום?‬ ‫את הקצב במהירות וכל הטילים ששלחו אלינו‪,‬‬ ‫שבת‪ ,‬שמעו על מה שקרה והתקשרו אליי כי רצו‬
‫אני רואה אותם פשוט נופלים לידי‪ ,‬ליד האוטו‪.‬‬ ‫לבדוק מה קורה איתי‪ .‬בגלל שעדיין לא הבנתי‬
‫"לא חזרתי לעבוד בגלל כל הסטרס‪ .‬היום אני‬ ‫מה קורה אמרתי להם בסדר שאנו מקפלים את‬
‫באמת מבינה את כל התסמינים של פוסט טראומה‬ ‫אני רואה אותם מהחלון ב"סלואו‪-‬מושן" ואנחנו עדיין‬ ‫הדברים והולכים הביתה‪ .‬לצערי‪ ,‬זה לא מה שקרה‪.‬‬
‫שזה אי תיאבון‪ ,‬סיוטים בלילות‪ ,‬מפחדת מהצל של‬ ‫לא קולטים את הסיטואציה‪ .‬אחרי ‪ 10‬דקות התחלנו‬ ‫התקדמנו לכיוון המכוניות ואז נפל לידינו טיל פצמ"ר‬
‫עצמי שזה לא אני בכלל‪ .‬אני מתרחקת מהחברים‬ ‫פשוט להגיד "שמע ישראל"‪ ,‬בלי לתכנן מראש פשוט‬ ‫שלא התפוצץ כ‪ 100-‬מטר מאתנו‪ .‬מי שהיה בסביבה‬
‫הקרובים שלי כי הם לא מבינים אותי‪ ,‬רבה עם‬ ‫זה יצא לנו אוטומטית ובכוונה שלמה‪ .‬אחרי כמה דקות‬ ‫עף מההדף ונפל על הרצפה האוזניים שלנו כבר לא‬
‫ההורים שלי גם כי הם לא יודעים איך להכיל אותי‪.‬‬ ‫המחבלים עזבו אותנו‪ .‬פחדנו שטילים יפלו עלינו אז‬ ‫שמעו כלום‪ .‬כל מה שראינו זה רק אנשים פצועים‪.‬‬
‫היום אני קצת יותר מאוזנת כי התחלתי ללכת‬ ‫החלטנו לעצור ולהתרחק מהאוטו‪ .‬פתאום עצרה‬ ‫הגענו לרכב ועדיין החלטנו לעלות על האוטו בשביל‬
‫ל"חיבוק ברזל" שנפתח לאחר ה‪ 7-‬באוקטובר עבור‬ ‫לידנו ניידת משטרה וכיוונה עלינו נשקים ואנחנו פשוט‬ ‫לנסוע כי עדיין לא הבנו מה קורה‪ .‬אחרי כמה דקות‬
‫מרימים את הידיים‪ .‬אמרנו להם שאנחנו בורחים‬
‫אנשים שנפגעו בצורה זו או אחרת באותו יום"‪.‬‬ ‫מאזור המסיבה‪ .‬הם הבינו‪ ,‬שיחררו אותנו ונסעו לכיוון‬ ‫הגענו לפקק המפורסם"‪.‬‬
‫המחבלים‪ .‬לא אמרנו להם שרדפו אחרינו שבעה‬
‫אבישג ומיכל אומרות כי הן מאוכזבות מהמדינה‬ ‫טנדרים‪ .‬המחבלים חיסלו אותם‪ .‬וזה היה לנו האות‬ ‫עם מי היית?‬
‫בגלל חוסר התגובה המהירה של כוחות צה"ל‪,‬‬ ‫שלנו לנסוע ולברוח‪ .‬במהלך הבריחה בכל מקום‬
‫אבל לא רק‪" .‬הרבה מהחברים שלי יכלו להנצל‬ ‫"הייתי עם אושרי ושילה‪ .‬שילה היה הנהג והוא‬
‫כי היו להם פציעות שאם היו מטפלים בהם בזמן‪,‬‬ ‫שהגענו אליו‪ ,‬המחבלים הגיעו אלינו לכל מקום"‪.‬‬ ‫פשוט זיגזג בין כל המכוניות‪ .‬בחוץ חיכתה לנו‬
‫הם לא היו מתים" אומרת מיכל‪" .‬וגם בגלל כל מה‬ ‫המשטרה שרצתה לכוון אותנו ולהזהיר אותנו ואמרו‬
‫שקורה אתי עכשיו‪ .‬בשביל להגיש תביעה לביטוח‬ ‫כעבור מסע של ‪ 3-4‬שעות‪ ,‬הצליחו החברים להגיע‬ ‫שימינה יש מלא מחבליםואם אנחנו רוצים לחיות‬
‫לאומי לוקח המון זמן ואני צריכה להוכיח שנפצעתי‬ ‫למושב אחיעזר כדי להוריד את שילה בבסיס‪.‬‬ ‫אנו צריכים פשוט לנסוע שאלה‪ .‬אחרי כמה דקות‬
‫ולהוכיח שאני בטראומה ולהוכיח שאני לא כשירה‬ ‫"הורדתי אותו שם וכל הזמן הזה עדיין המדינה עם‬ ‫אני מתקשרת לחברות שלי להזהיר אותם בטלפון‬
‫לעבודה שזה נורא קשה‪ .‬יש הרגשה שמכרו אותנו"‪.‬‬ ‫טילים ורקטות‪ .‬המשכתי משם לאור יהודה לרכב‬ ‫אלונה צור דנה‪ ,‬צור ופייגי אילוז ומה שאני שומעת‬
‫אבישג מוסיפה‪" :‬אני מרגישה שאני צריכה להוכיח‬ ‫של אושרי‪ .‬זו היתה נסיעה של ‪ 17‬דקות מאור‬ ‫זה כבר שהמחבלים אצלם‪ .‬צרחות‪ ,‬הרבה קריאות‬
‫את עצמי‪ ,‬לא רק למדינה עצמה אלא לאנשים‬ ‫יהודה לראשון לציון אבל הנסיעה הזאת לקחה לי‬ ‫בערבית‪ .‬זאת היתה הרגשה של חוסר אונים כי אלה‬
‫ששואלים אותי למשל למה אני תוקפנית‪ .‬אחרי מה‬ ‫קרוב לשעתיים‪ .‬כי אני נוהגת‪ ,‬יורדת מהאוטו בגלל‬ ‫חברות של ‪ 18‬שנה ואני לא יכולה לעשות שום דבר‪.‬‬
‫שקרה אנשים התקשרו ושאלו‪ :‬ראית מחבלים?‬ ‫האזעקות‪ ,‬עולה על האוטו‪ ,‬יורדת‪ .‬ובמקביל אני‬ ‫אבל בזמן הזה כשאני מסתכלת אחורה‪ ,‬אני רואה‬
‫ואני כמו‪ ,‬תנו לי להכיל את הסיטואציה תנו לי רגע‬ ‫רואה שהמשטרה עושה את החסימות בכביש ואני‬ ‫מאחוריי שבעה טנדרים של מחבלים שרק מחכים‬
‫להבין מה קורה איתי לפני שאתם שואלים אותי‬ ‫לא יודעת אם זה בגלל המחבלים‪ .‬פניתי למשטרה‬
‫שאלות‪ .‬תראי אין כמו מדינת ישראל אבל המצב‬ ‫ואמרתי להם יש לי את הלוקיישנים של חברות שלי‪,‬‬ ‫להרוג אותנו"‪.‬‬
‫כרגע הוא מאוד מפחיד‪ .‬מאז שאני פה‪ ,‬אני באמת‬
‫ישנה טוב ואוכלת טוב ואני כמו שהייתי לפני השביעי‬ ‫הן תקועות"‪.‬‬ ‫כמה רחוק הם היו מכם?‬
‫באוקטובר כי אין לי את כל רעשי רקע מסביב‪ .‬אני‬
‫מאוד חוששת לחזור לארץ ולחזור למי שהייתי אחרי‬ ‫מה הם ענו לך?‬ ‫"לא בטוח‪ ,‬אולי ק"מ‪ .‬יכולתי לראות אותם במראה‬
‫השביעי באוקטובר‪ .‬אני צריכה להשלים שזה מה‬ ‫וראיתי שהם פשוט שיירה‪ .‬הם פשוט היו על על‬
‫שקורה במדינה‪ ,‬אין לי משהו אחר‪ .‬אין לי תשובה‪ ,‬אני‬ ‫"תתפללי כי אין מה לעשות‪ .‬הגעתי הביתה וחסמתי‬ ‫כל הנתיבים‪ ,‬שבעה טנדרים דוהרים לעברנו‬
‫לא יודעת אם אעזוב או אשאר‪ ,‬מוקדם מדי להגיד‪.‬‬ ‫את כל היציאות של הבית‪ ,‬אם זה חלונות‪ ,‬אם זה‬ ‫ושולחים מלא אר‪.‬פי‪.‬ג'י‪ .‬צעקתי לידיד שלי‪ :‬תסע‬
‫דלתות אם בידיעה שמסתובבים מחבלים בארץ‪.‬‬ ‫כמה שיותר מהר‪ ,‬הם פה‪ .‬התחלנו להדביק‬
‫אנחנו סומכות על השם יתברך"‪.‬‬ ‫בינתיים גם קיבלתי חדשות לטלפון על אנשים‬
‫שנחטפו ונרצחו‪ .‬כשהגעתי הביתה ניסיתי לספר‬ ‫‪www.weareinamerica.com 124‬‬
‫לאמא שלי אבל לא ידעתי איך להסביר לה את‬
‫הסיטואציה‪ .‬למרות שהיא שומרת שבת‪ ,‬הדלקתי‬
‫טלוויזיה ושתינו פשוט צפינו בחדשות והתחלנו‬

‫לבכות"‪.‬‬

‫מה קרה לחברות שלך‪ ,‬הן הצליחו לצאת‬
‫משם?‬

‫"כן אבל רק בסביבות ‪ 9‬בלילה‪ .‬הן שלחו להורים‬
‫שלהן את המיקום‪ .‬אבא שלהן פשוט התחמק מכל‬
‫המחסומים ונסע על כבישי עפר רק בשביל להציל‬
‫אותן‪ .‬ממש דקות לפני שהוא בא להיכנס לאזור‬

‫המסוכן‪ ,‬הן סימסו לו שהצבא הוציא אותן החוצה‪".‬‬