Page 26 - waia211

‫זכרונות‬
‫מכפר עזה‪:‬‬

‫"זה היה גן עדן"‬

‫דביר רוזנפלד‪ ,‬אחיה של הדר ברדיצ'קי שנרצחה ביחד עם בעלה‬
‫איתי בכפר עזה‪ ,‬מספר על היום הנורא בו חייהם השתנו לנצח‬

‫כתב עזה לאחר מתקפת הטרור‬ ‫הדר ואיתי‬

‫לכלב‪ ,‬נכנסתי הביתה והשארתי את הדלת פתוחה‪.‬‬ ‫עוד קצת לישון‪ .‬היינו בדרך החוצה ומאיה מסתכלת‬ ‫איילה אור‪-‬אל‬
‫אחרי כשבועיים פגשנו בשפיים שכן שלנו שקפץ‬ ‫עליה ושואלת‪ :‬לאן אתה לוקח אותו? תחזיר אותו‬
‫עלי בחיבוקים והיה נרגש לראות אותי בחיים‪ .‬לא‬ ‫לישון‪ .‬שמתי אותו בחזרה במיטה וזה היה הנס‬ ‫הדר ואיתי ברדיצ'בסקי‪ ,‬בני זוג צעירים מקיבוץ כפר‬
‫הבנתי מה קרה והוא סיפר לי שבאותו בוקר‪ ,‬הוא‬ ‫הראשון שלנו אותו היום‪ .‬עשר דקות אחר כך התחיל‬ ‫עזה‪ ,‬נרצחו בדירתם‪ .‬התינוקות התאומים שלהם‪,‬‬
‫ראה אותי קורא לכלב בחוץ‪ ,‬אבל אז בת זוגו קראה‬ ‫קרב יריות‪ .‬זה היה עוד לפני שהאזעקות החלו‪.‬‬ ‫בני ‪ 10‬חודשים‪ ,‬נשארו בממ"ד וניצלו‪ .‬אחיה של‬
‫לו להיכנס לממ"ד והוא נכנס‪ .‬כשבא לסגור את‬ ‫התחלנו לעשות טלפונים לחברים בצפון לבדוק מי‬ ‫הדר‪ ,‬דביר רוזנפלד ואשתו מאיה התארחו בביתם‬
‫החלון‪ ,‬הוא ראה במקום בו עמדתי‪ ,‬חמישה מחבלים‪.‬‬ ‫של מיטל ואלי בכר בטרזנה וסיפרו לאורחים על‬
‫אנו רוצים להאמין שבגלל שהדלת של הבית נשארה‬ ‫יכול לקבל אותנו"‪.‬‬
‫פתוחה הם חשבו שהיו כבר אצלנו ודילגו על הבית‬ ‫שבת השחורה‪.‬‬
‫מאיה‪" :‬אמרתי להם תתכוננו‪ ,‬יש כאן בלגן אבל‬
‫והלכו לשכנים"‪.‬‬ ‫נחכה שירגע קצת ונגיע אליכם"‪.‬‬ ‫דביר בן ‪ 40‬נולד בכפר עזה‪ .‬יומיים לפני האסון‬
‫הנורא‪ ,‬הוא שב עם מאיה והתינוק שלהם מחופשה‬
‫מאיה‪" :‬בינתיים לא הפסקתי לקבל הודעות‬ ‫דביר‪" :‬חשבנו‪ ,‬הסיפור יגמר‪ ,‬נסע לצפון‪ ,‬נחזור‬ ‫באפריקה‪" .‬היה לי מזל לפגוש את חבר הילדות שלי‬
‫בווטסאפ‪ .‬בנות בקבוצה כתבו שהן שומעות ערבית‬ ‫לקיבוץ וזהו‪ .‬יצאתי החוצה להביא את הכלבים‬ ‫ביום חמישי בערב וביום שישי בצהריים נפגשתי עם‬
‫בחוץ‪ .‬אנו שמענו בחוץ יריות ללא הפסקה וכדורים‬ ‫ומאיה נכנסה לממ"ד‪ .‬יש לנו כלבה ענקית שהיתה‬ ‫עוד חבר שנרצח‪ .‬יום לפני כן גם חגגנו לאמא של‬
‫קופצים על החלונות‪ .‬זיו לפעמים קצת בכה אבל‬ ‫קשורה‪ ,‬אבל הכלב הקטן השתחרר וברח‪ .‬יצאתי‬ ‫יום הולדת‪ .‬זאת היתה הפעם הראשונה מאז פסח‬
‫רוב הזמן היה שקט‪ .‬הוא ישן הרבה‪ .‬החשמל נפל‬ ‫לחפש אותו אבל הטילים לא הפסיקו ליפול‪ ,‬אולי‬ ‫שנפגשנו כל האחים והאחיינים ביחד‪ .‬הלכנו לישון‬
‫והיה מאוד חשוך וחם בחדר‪ .‬כשהוא בכה‪ ,‬שמתי לו‬ ‫‪ 2,000‬טילים‪ .‬היינו רגילים ל‪ 100-150-‬אבל לא‬ ‫ומאיה העירה אותי בבוקר להיות עם זיו‪ .‬קמתי‪,‬‬
‫את היד על הפה‪ ,‬כמו הסיפורים בשואה‪ ,‬כי ידעתי‬ ‫כמות כזאת‪ .‬מיהרתי להיכנס לבית והשארתי את‬ ‫הוצאתי אותו מהמיטה‪ ,‬הלבשתי אותו והתכוונתי‬
‫שהוא חייב להיות בשקט‪ .‬לא חשבתי על שום דבר‬ ‫הדלת פתוחה כשהטילים לא הפסיקו ליפול‪ ,‬כמו‬ ‫להוציא אותו לסיבוב בעגלה למסלול הקבוע של כל‬
‫חוץ שהילד צריך לצאת משם חי‪ .‬הייתי רגילה‬ ‫‪ 2000‬טילים‪ ,‬היינו רגילים ל‪ ,100-150-‬עם כל הכבוד‬ ‫האבות שדוחפים את העגלות ונותנים לנשים שלהם‬
‫לסביבי הטילים האלו‪ .‬זה הסיכון שלקחתי על עצמי‬
‫כשעברתי לשם בעקבות דביר‪ .‬הקיבוץ שלנו יחסית‬ ‫‪www.weareinamerica.com 26‬‬
‫במקום טוב באמצע‪ ,‬אף אחד לא תיאר לעצמו‬
‫שדבר כזה יכול לקרות‪ .‬היינו מוכנים לכך בתמורה‬
‫לגן עדן שלגור שם‪ .‬מקום ירוק‪ ,‬פורח‪ ,‬מהמם עם‬
‫מרחבים אין פשע‪ .‬אמרנו לחברים‪ :‬אין לנו תאונות‬
‫דרכים‪ ,‬הילדים הולכים לבד‪ ,‬הבית פתוח‪ ,‬הכל סביב‬

‫הילדים והמשפחה"‪.‬‬

‫דביר‪" :‬רציתי לצאת לעזור לחבר ילדות‪ ,‬אבל מה‬
‫עם אשתי והילד? החזקתי את דלת הממ"ד שלא‬
‫הצליחה להיסגר ובינתיים התכתבנו בווטסאפ‬
‫בקבוצה המשפחתית‪ .‬בהתחלה כולם ענו אבל‬
‫בשלב מסויים הדר ואיתי הפסיקו לענות‪ .‬יש מגנון‬
‫הכחשה‪ ,‬אולי הם ישנים או פצועים? שלחנו הודעות‬
‫לחברים וקיבלנו מהאחראי על השכרת דירות‬
‫הודעה מוזרה‪ :‬חברה' אנו יודעים ששורפים בתים‪,‬‬
‫עדיף להישאר בבתים מאשר לחטוף כדור‪ .‬הרחנו‬
‫שריפה‪ .‬הבית מאחורינו נשרף והריח נכנס אלינו‬
‫לבית‪ .‬לא ידענו אם זה אצלנו או לא‪ .‬אחר כך קיבלנו‬

‫עוד הודעה‪ :‬לא לצאת!‬

‫המשך‪...‬‬