Page 20 - ‏‏waia171-2

‫הרב אהרון לופיאנסקי‬

‫הנאה מכולם‬

‫כיצד הפכו דווקא ערבי הנחל הפשוטים לשיאו של החג?‬ ‫מוטיבים רבים ושונים מאפיינים את חג הסוכות‪ ,‬כשהבולטות מכולם הן הסוכות‬
‫כדי להשיב על שאלה זו‪ ,‬עלינו להעמיק מעט בתיאור ארבעת המינים ע"י רבותינו‪.‬‬ ‫שאנו בונים לזכר שהותם של בני ישראל במדבר ותלותם המוחלטת בחסדי‬
‫על פי דבריהם‪ ,‬אנחנו לא עוסקים בסוגים שונים של בני אדם שמתקרבים לא‪-‬‬
‫לוהים‪ ,‬אלא בהיבטים שונים באישיותו של כל אדם‪ .‬ננסה להבהיר את הרעיון‪:‬‬ ‫השם‪.‬‬
‫כשאדם נשוי באושר‪ ,‬מה הדבר שקושר אותו לרעייתו )ואת רעייתו אליו(?‬ ‫המצווה הבולטת אחריה היא מצוות ארבעת המינים‪ ,‬שיש לה אמנם הסברים‬
‫התשובה הספונטנית שלנו תהיה‪" ,‬התכונות החיוביות הרבות שבבת זוגו‪".‬‬ ‫רבים ושונים‪ ,‬אך לכולם מכנה משותף אחד‪ :‬דרך לשבח את א‪-‬לוהים עם אגודה‬
‫למעשה‪ ,‬התכונות החיוביות הן הסיבה לקשר‪ ,‬אבל הן לא הקשר עצמו‪ .‬הקשר‬ ‫של הדר בידינו‪ .‬בין אם המינים השונים מסמלים את חלקי שם הא‪-‬ל‪ ,‬איברים‬
‫עצמו הוא השדר שהיא מקרינה‪ ,‬שאין לה קיום בלי בן זוגה! אם בן‪/‬בת הזוג‬ ‫שונים בגוף האדם או גורמים שונים בעם ישראל – הרעיון הוא שאנחנו משבחים‬
‫משדרים עצמאות מוחלטת ושאין להם צורך בשני‪ ,‬אזי לא ייווצר ביניהם שום‬
‫את בורא עולם כשאנחנו מציעים לפניו אגודה של הכרת תודה ושבח‪.‬‬
‫קשר‪.‬‬ ‫בעוד שרבותינו מסבירים את טעם המצווה בדרכים שונות‪ ,‬ההסבר המקובל‬
‫באופן כמעט פרדוקסלי‪ ,‬לא הישגיו של הזולת מגשימים את הנישואין‪ ,‬אלא‬ ‫ביותר הוא שאנו אוגדים באופן סמלי את חלקיו השונים של עם ישראל‪ .‬יש בינינו‬
‫החסרים והחללים שמאפשרים את האיחוד‪ .‬נוגע ללב לראות לעתים כמה‬ ‫יהודים שלמדו תורה ואיכות חכמתם נמשלת לטעם‪ ,‬כמו טעמם של התמרים‬
‫אנשים 'מושלמים' שחייהם זורמים בערנות‪ ,‬קורסים כשבן‪/‬בת זוגם נפטרים‪,‬‬ ‫שמאותו עץ נלקח הלולב‪ .‬יש כאלה שלמדו פחות אולם הם מלאים במעשים‬
‫ונראה שאינם מתאוששים לעולם‪ .‬הוואקום המוחשי הזה‪ ,‬הוא שיצר את קשר‬ ‫טובים‪ ,‬שמסומלים בהדס שריחו ערב‪ .‬כמו כן יש בינינו אנשים שמשלבים את שני‬
‫היסודות הנ"ל‪ ,‬ומיוצגים באתרוג ההדור‪ ,‬שהוא גם ריחני וגם בר‪-‬מאכל‪ .‬ולסיום‪,‬‬
‫הנישואין מלכתחילה‪.‬‬ ‫יש גם את ענפי עץ הערבה – שאינם אכילים ואינם ריחניים ומייצגים את היהודים‬

‫שאין בהם אף אחת מן המעלות הללו‪.‬‬

‫הבה נחזור אל ארבעת המינים‪ .‬אחרי יום כיפור‪ ,‬נוקינו וטוהרנו‪ ,‬ואנחנו רוצים‬ ‫צירוף ענפי הערבה הפשוטים אל כל האחרים‪ ,‬נראה כמו מחווה של הכללה או‬
‫להציג את עצמנו לא‪-‬לוהים במיטבנו‪ .‬אנחנו מביאים אגודה שכוללת את לימוד‬ ‫הושטת יד לאנשים סרי חן ובלתי ממומשים‪ ,‬כדי לתת להם הרגשה שהם חלק‬
‫התורה שלנו ואת מעשינו הטובים‪ ,‬משום שאנחנו יודעים שזהו רצון הא‪-‬ל ושעל‬
‫מן הכלל‪.‬‬
‫כך הוא כביכול גאה בנו‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬בחינה דקדקנית יותר של אופן קיום המצווה‪ ,‬חושפת בפנינו תמונה‬
‫אבל הפינאלה המרשים אינו הישגינו‪ ,‬אלא תחושת הענווה שלנו בפני הא‪-‬ל‪.‬‬
‫אנחנו יודעים שאנחנו כלום לעומתו‪ ,‬ושתלותנו בו מוחלטת‪ .‬הערבות במקדש‬ ‫שונה לחלוטין‪.‬‬
‫ביום האחרון של סוכות אנחנו נוטלים את ארבעת המינים כרגיל‪ ,‬אולם אז מניחים‬
‫הוצבו ליד המזבח כשראשיהן כפופים על גביו‪ ,‬כסימן מובהק לענווה‪.‬‬ ‫אותם ולוקחים אגודה של ענפי ערבה‪ .‬אחר כך אנחנו מתפללים תפילה מיוחדת‬
‫וכפי שאומר הנביא‪" ,‬השמים כסאי והארץ הדום רגלי‪ ...‬ואל זה אביט – אל עני‬ ‫לגשם‪ ,‬ובכך מסיימים למעשה את מצוות נטילת ארבעת המינים‪ .‬יסודותיו של‬
‫המנהג נעוצים כבר בימי המקדש‪ .‬בכל אחד משבעת ימי חג הסוכות‪ ,‬היינו‬
‫ונכה רוח‪ ,‬וחרד על דברי" )ישעיהו סו(‪.‬‬ ‫מקשטים את המזבח בערבות משני צידיו‪ ,‬וביומו האחרון של החג היינו מקיפים‬
‫זהו אם כן הפרדוקס הכולל של עבודתנו הרוחנית‪ .‬לשאוף להוציא מאיתנו‬ ‫אותו שבע פעמים‪ ,‬ואומרים‪ ,‬בהתייחס לערבות האלה "יופי לך מזבח‪ ,‬יופי לך‬
‫ומהאחרים את הטוב ביותר‪ ,‬ובכל זאת לעמוד לפני א‪-‬לוהים בפשטות צנועה‪,‬‬
‫מזבח" )משניות סוכה ד‪ ,‬ה(‬
‫מעוטרים בענוות חן‪.‬‬

‫באדיבות‪aish.co.il :‬‬

‫לעילוי נשמת רינת בת רוזה‬
‫יחזקאל בן נעימה ויהודית בת נעימה ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬

‫‪www.weinamerica.com 20‬‬