Page 34 - waia165
P. 34
...המשך
אז צריך ללכת לקנות ממתקים והאם בכלל אנשים ירצו משהו
שנארז על ידי מישהו אחר?
ללכת לדואר נראה לי מקום הכי מסוכן אז אולי אבצע שליחויות
בעצמי .מצד שני ,אמנם זאת פרנסה אבל לא כזה נעים לפרסם
מתנות בתקופה שאנשים חרדים לבריאות.
כל המצב מטורף ונכנסים לסחרור ולפאניקה ,אולי הכל יעבור
תוך כמה שבועות ונתגבר והכל יהיה בסדר .את פסח פספסנו
אבל יהיה בסדר .האמת שאני אישית לא מאמין בכך ואני רואה
תקופה של חודשים שלא נעבוד וזה מאד מדאיג ומלחיץ ואת זה
העסק לא ישרוד .
אני האמת כבר רואה שחורות ומצפה שהמצב יהיה הרבה
הרבה יותר גרוע לפני שיהיה טוב .מה נעשה אם זה יקרה? קשה
להגיד אבל לא העסק הוא החשוב ,אלא הבריאות והמשפחה,
כל השאר כפרה.
מבקש רק לאחל לכולם בריאות ונחת ,לשמור על עצמם ולא
לזלזל.
רותי רוט רותי רוט | פנסיונרית
לא תהיה עבודה ,לא יהיה לאנשים כסף לאכיל את בני ביתם, אני רגילה לצאת לפעילויות שונות ,מתנדבת במשטרה ,מבקרת
אנשים יהיו ממורמרים ויתכן שגם יתאבדו ,הפשע יעלה ויהיה את הנכדים שלי ,אבל מאז שהקורונה נכנסה לחיי אני כבר
תוהו ובוהו .יחד עם זאת ,אסור להיכנס לפאניקה כי היא לא שבועיים בבית ולא יוצאת לשום מקום .מזהירים אנשים מעל
תעזור .צריכים להיות סבלניים ,להישמע להוראות ולהישאר גיל מסויים שלא לצאת החוצה ,אז אני מקשיבה להוראות ולא
יוצאת .מרגיז אותי לראות שאנשים יוצאים ומסתובבים ,כל אחד
בבתים. חושב שזה לא יקרה לו ,אבל אף אחד לא מחוסן .אני שומעת על
אנשים שהולכים לים או מטיילים וזה מכעיס אותי מאוד .כולנו
עפרה בינון | מקימת מועדון הגיל השלישי רוצים שזה יגמר מהר אבל מה שהם עושים ,מעכב את ההחלמה
והכי מכעיס אותי שטראמפ אומר שתוך שלושה שבועות הוא
חלקכם מכירים אותי כספרית לשעבר וכמארגנת מועדון רוצה להחזיר את החיים לקדמותם .צריך לחשוב על הבריאות
״צעירים בנפש״ מת״י .בשנים האחרונות אני מתחלקת בין שתי של האנשים יותר מאשר על להחזיר אותם לשיגרה .לדעתי,
טראמפ חושב קודם כל על עצמו ,שהוא לא יהיה במצב שהוא
עולמות ,לוס אנג׳לס ואוקראינה.
יפסיד מיליונים ולא חושב על האנשים במדינתו.
כרגע אני נימצאת בלוס אנג׳לס עם בתי עדן .לא משנה שהיא
כבר ילדה גדולה ,אמא רוצה להיות ליד בתה בימים מטורפים בפסח הקרוב אני כבר מתכננת להישאר בבית לבד עם מצה
ושוקולד ולדבר בטלפון עם החבר שלי בישראל .אני מעבירה
אלה. את הזמן בצפיה בטלוויזיה ,מקשיבה למוסיקה ,מנגנת בפסנתר,
מסדרת ארונות ומעסיקה את עצמי .זה לא קל להישאר בבית
הגעתי ללוס אנג׳לס בטיסה אחרונה שיצאה מאוקראינה לפני לבד .היום קמתי עם מצב רוח מדוכא .אני חיה לבדי בבית
שסגרו את ״השערים״ לכאוס בלתי ניסבל בשדה התעופה. הקשר שלי עם העולם זה דרך הטלפון ,ווטסאפ והטלוויזיה.
אלפי אנשים שמנסים להכנס ממש בדקות אחרונות ,עומדים אחרים נמצאים בביתם עם בני המשפחה והם יכולים להחליף
בתור שלא ניגמר במשך חמש שעות ,צפופים ,עם מבטים חוויות אחד עם השני ,אך מי שחי כמוני לבד בטוח מרגיש את
מודאגים וכועסים ורק רוצים להגיע ליעדם בשלום ובבריאות. אותן תחושות שאני חשה.
ההחלטה שלי לבוא ללוס אנג׳לס היתה החלטה הכי מהירה לצערי ,גם לאחר שישתלטו על הוירוס ,הבעיות ימשכו ,ולמעשה
שעשיתי בימיי חיי .השאלה הזאת שמתרוצצת בראשי :מתי יהיו
אלו יהיו הבעיות הקשות באמת כי אנשים יאבדו את בתיהם,
עוד טיסות וכמה זמן זה ימשך ,דחפה אותי לארוז ולבוא.
לחצו להמשך...
www.weinamerica.com 34
