Page 20 - ‏‏waia160

‫מיותר לומר שכמעט כל שכנה ‪ -‬לא משנה כמה‬ ‫הרב דוד רוזנפלדדבר הרב‬
‫היא עסוקה עם הילדים שלה‪ ,‬ואפילו אם אין ביניכם‬
‫קשר קרוב במיוחד ‪ -‬תעזוב מיד הכל ותגיע לעזור‪.‬‬ ‫דיכאון של‬
‫אל תדאגו‪ ,‬אני אטפל בהכל! פשוט תלכו מהר‪.‬‬ ‫אחרי החגים‬

‫הכל יהיה בסדר גמור!‬ ‫דווקא בזמנים השקטים של החיים אנחנו מראים‬
‫לאלוהים )ולעצמנו( ממה אנחנו עשויים‬
‫כעת דמיינו סצנה אחרת‪ .‬אתם נוקשים על הדלת של‬
‫השכנים ערב אחד‪ .‬הכל בסדר‪ ,‬שום מקרה חירום‪,‬‬ ‫החיים – משהו שאנחנו לא יכולים לחוות ברגעים‬ ‫אחרי סוכות תמיד יש מין תחושת צניחה כזאת‪.‬‬
‫שום שינוי פתאומי בתוכניות‪ .‬אתה ואשתך מרגישים‬ ‫הנעלים‪ .‬מורי ורבי‪ ,‬הרב יוחנן צוויג‪ ,‬המחיש את זה‬ ‫חג גדול אחרי חג גדול עברו עלינו בתהליך כל כך‬
‫שלא יזיק לכם לצאת לערב לבד‪ .‬אתם זקוקים‬ ‫מהיר‪ .‬התקדמנו מתחושת היראה של אלול והימים‬
‫לחופשה של לילה אחד מהלחץ של הכנת ארוחות‪,‬‬ ‫בצורה יפה‪.‬‬ ‫הנוראים‪ ,‬לשמחה של סוכות וההתרגשות של‬
‫הדחת כלים‪ ,‬רוטינת ההשכבה הלילית – כמה‬ ‫שמחת תורה‪ ,‬כמעט בלי הפסקות ביניהם‪ .‬ואז הכל‬
‫שעות לשכוח מכל זה ולחזק את הקשר ביניכם‪ .‬לא‬ ‫דמיינו לעצמכם שעכשיו ‪ 7:30‬בבוקר‪ .‬אתם‬ ‫נגמר – באותה מהירות שבא הוא הגיע – ואחריו מגיע‬
‫הצלחתם למצוא בייביסיטר תמורת תשלום‪ ,‬אז ממי‬ ‫ממהרים להכין לילדים ארוחות עשר‪ ,‬לחתום על‬ ‫חודש חשוון החדגוני ונטול החגים‪ .‬חזרה ללימודים‪,‬‬
‫אתם יכולים לבקש לעשות את כל זה? )אולי מאמא‬ ‫מה שצריך לחתום‪ ,‬למצוא את הנעליים שנעלמו‬ ‫חזרה לעבודה‪ ,‬אותם מחזות מוכרים‪ .‬החיים הכי‬
‫שלכם – אם היא כבר שכחה מהניסיון האחרון שלה‬ ‫ולהכין אותם ללימודים‪ .‬פתאום רעייתכם נכנסת‬ ‫רגילים שיש‪ .‬בדיוק באותה מהירות שבה הוקפצנו‬
‫ללידה מתקדמת‪ ,‬ואתם חייבם לצאת לבית החולים‬ ‫לשיאי הרוחניות‪ ,‬אנחנו מושלכים מטה למצולות‬
‫להשכיב את הילדים שלכם לישון(‪.‬‬ ‫מיד‪ .‬זה הגיע שבועיים לפני הזמן‪ ,‬ומאיזושהי סיבה‬
‫הבייביסיטר שארגנתם לא יכולה להגיע‪ .‬אף אחת‬ ‫חיי השגרה‪ .‬כיצד נוכל לווסת את המעבר?‬
‫בתיאור הראשון הצורך שלנו דחוף‪ .‬השכנה תסכים‬ ‫מהסבתות לא גרה באזור‪ .‬אתם דופקים על הדלת‬
‫לשמור על ילדיכם‪ ,‬בגלל שהיא מבינה שאתם‬ ‫באמת‪ ,‬יש משהו מיוחד ברגעים השקטים של‬
‫חייבים עזרה‪ .‬מי לא יושיט יד במקרי חירום כאלה?‬ ‫של השכנים בהיסטריה‪ .‬הצילו!‬
‫ובכל זאת‪ ,‬בתיאור השני‪ ,‬החברה שמסכימה‬
‫בסופו של דבר לעזור לכם‪ ,‬מגלה נאמנות רבה‬
‫יותר – דווקא בגלל שהצורך שלכם אינו כל כך‬
‫דחוף‪ .‬החברה האמיתית הזאת רוצה לתת מעצמה‬
‫ולעזור לכם למרות שאתם לא ממש חייבים את זה‪.‬‬
‫המעשה עצמו קטן יותר‪ ,‬ובכל זאת המסירות שהוא‬

‫מגלה גדולה לאין שיעור‪.‬‬

‫זה ממחיש את ההבדל בין חודש תשרי מלא‬
‫החגים לבין חודש מרחשוון‪ .‬במשך הימים הנוראים‬
‫וסוכות‪ ,‬אפילו מי שבליבם רחוקים מאלוהים‬
‫מתפללים בבית הכנסת ואוכלים בסוכה‪ .‬כשברור‬
‫שזהו זמן הרה גורל‪ ,‬כולם יודעים שעליהם למלא‬
‫את תפקידם‪ .‬זהו זמן של דין‪ ,‬כל השנה תלויה‬

‫בהתנהגות שלנו עכשיו‪.‬‬

‫אולם כשכל זה נגמר והשקט חוזר‪ ,‬רק חבריו‬
‫האמיתיים של א‪-‬לוהים‪ ,‬אלו שבאמת התעלו‬
‫רוחנית‪ ,‬נשארים‪ .‬כולם מתנהגים הכי טוב‪,‬‬
‫צמים ומתפללים ביום כיפורים‪ .‬אולם איך אנחנו‬
‫מתפללים בזמנים הרגילים‪ ,‬ואיך אנחנו מתנהגים‬
‫כשהילדים שלנו משגעים‪ ,‬הבוס עצבני‪ ,‬ומישהו‬
‫עוקף אותנו בתור? המבחן האמיתי של האדם הוא‬

‫כשהוא אינו יודע שהוא נבחן‪.‬‬

‫חכמינו מלמדים אותנו "הוי זהיר במצווה קלה‬
‫כמצווה חמורה‪ ,‬שאין אתה יודע מתן שכרן של‬
‫מצוות" )פרקי אבות ב‪ ,‬א(‪ .‬ההסבר הפשוט הוא‬
‫שאנחנו אף פעם לא יכולים לדעת באמת מהו‬
‫ערכן היחסי של המצוות‪ .‬הרב צוויג מצא משמעות‬
‫הרבה יותר עמוקה בדברי חכמים אלו‪ .‬קחו כל‬
‫מצווה ברצינות – גם את הגדולות וגם את הקטנות‬
‫– משום שאינכם יודעים כיצד א‪-‬לוהים מודד‬
‫את מעשינו‪ .‬אולי הוא נותן יותר שכר על המצוות‬
‫הגדולות משום שהמעשה עצמו שווה הרבה‪ .‬מצד‬
‫שני‪ ,‬אולי הוא נותן יותר שכר על הקטנות – משום‬
‫שהתאמצנו למלא אותן למרות שהן קטנות‪ .‬אם‬
‫המצווה הייתה קטנה ובכל זאת טרחנו לעשות‬
‫אותה‪ ,‬הראנו לא‪-‬לוהים שהוא באמת חשוב לנו –‬

‫ואת זה א‪-‬לוהים הרבה יותר מעריך‪.‬‬

‫כולם מכירים את סיפורם של חנניה מישאל‬
‫ועזריה‪ ,‬שלושת הנערים היהודים החשובים‬
‫בבבל‪ ,‬שסירבו להשתחוות לפסל של נבוכדנצר‪.‬‬
‫המלך ציווה להשליך אותם לכבשן האש‪ ,‬שממנו‬
‫הם יצאו בלי פגע )ראה דניאל ג(‪ .‬המעניין‬
‫בסיפור שלהם הוא שמהרגע בו הם יצאו מכבשן‬
‫האש‪ ,‬אנחנו לא שומעים עליהם שוב‪ .‬אין שום‬
‫אזכור לנאמנותם אחר כך‪ .‬לאם הם נעלמו?‬

‫התלמוד )סנהדרין צג‪ ,‬א( שואל זאת ומציע מספר‬