Page 20 - waia160
P. 20
מיותר לומר שכמעט כל שכנה -לא משנה כמה הרב דוד רוזנפלדדבר הרב
היא עסוקה עם הילדים שלה ,ואפילו אם אין ביניכם
קשר קרוב במיוחד -תעזוב מיד הכל ותגיע לעזור. דיכאון של
אל תדאגו ,אני אטפל בהכל! פשוט תלכו מהר. אחרי החגים
הכל יהיה בסדר גמור! דווקא בזמנים השקטים של החיים אנחנו מראים
לאלוהים )ולעצמנו( ממה אנחנו עשויים
כעת דמיינו סצנה אחרת .אתם נוקשים על הדלת של
השכנים ערב אחד .הכל בסדר ,שום מקרה חירום, החיים – משהו שאנחנו לא יכולים לחוות ברגעים אחרי סוכות תמיד יש מין תחושת צניחה כזאת.
שום שינוי פתאומי בתוכניות .אתה ואשתך מרגישים הנעלים .מורי ורבי ,הרב יוחנן צוויג ,המחיש את זה חג גדול אחרי חג גדול עברו עלינו בתהליך כל כך
שלא יזיק לכם לצאת לערב לבד .אתם זקוקים מהיר .התקדמנו מתחושת היראה של אלול והימים
לחופשה של לילה אחד מהלחץ של הכנת ארוחות, בצורה יפה. הנוראים ,לשמחה של סוכות וההתרגשות של
הדחת כלים ,רוטינת ההשכבה הלילית – כמה שמחת תורה ,כמעט בלי הפסקות ביניהם .ואז הכל
שעות לשכוח מכל זה ולחזק את הקשר ביניכם .לא דמיינו לעצמכם שעכשיו 7:30בבוקר .אתם נגמר – באותה מהירות שבא הוא הגיע – ואחריו מגיע
הצלחתם למצוא בייביסיטר תמורת תשלום ,אז ממי ממהרים להכין לילדים ארוחות עשר ,לחתום על חודש חשוון החדגוני ונטול החגים .חזרה ללימודים,
אתם יכולים לבקש לעשות את כל זה? )אולי מאמא מה שצריך לחתום ,למצוא את הנעליים שנעלמו חזרה לעבודה ,אותם מחזות מוכרים .החיים הכי
שלכם – אם היא כבר שכחה מהניסיון האחרון שלה ולהכין אותם ללימודים .פתאום רעייתכם נכנסת רגילים שיש .בדיוק באותה מהירות שבה הוקפצנו
ללידה מתקדמת ,ואתם חייבם לצאת לבית החולים לשיאי הרוחניות ,אנחנו מושלכים מטה למצולות
להשכיב את הילדים שלכם לישון(. מיד .זה הגיע שבועיים לפני הזמן ,ומאיזושהי סיבה
הבייביסיטר שארגנתם לא יכולה להגיע .אף אחת חיי השגרה .כיצד נוכל לווסת את המעבר?
בתיאור הראשון הצורך שלנו דחוף .השכנה תסכים מהסבתות לא גרה באזור .אתם דופקים על הדלת
לשמור על ילדיכם ,בגלל שהיא מבינה שאתם באמת ,יש משהו מיוחד ברגעים השקטים של
חייבים עזרה .מי לא יושיט יד במקרי חירום כאלה? של השכנים בהיסטריה .הצילו!
ובכל זאת ,בתיאור השני ,החברה שמסכימה
בסופו של דבר לעזור לכם ,מגלה נאמנות רבה
יותר – דווקא בגלל שהצורך שלכם אינו כל כך
דחוף .החברה האמיתית הזאת רוצה לתת מעצמה
ולעזור לכם למרות שאתם לא ממש חייבים את זה.
המעשה עצמו קטן יותר ,ובכל זאת המסירות שהוא
מגלה גדולה לאין שיעור.
זה ממחיש את ההבדל בין חודש תשרי מלא
החגים לבין חודש מרחשוון .במשך הימים הנוראים
וסוכות ,אפילו מי שבליבם רחוקים מאלוהים
מתפללים בבית הכנסת ואוכלים בסוכה .כשברור
שזהו זמן הרה גורל ,כולם יודעים שעליהם למלא
את תפקידם .זהו זמן של דין ,כל השנה תלויה
בהתנהגות שלנו עכשיו.
אולם כשכל זה נגמר והשקט חוזר ,רק חבריו
האמיתיים של א-לוהים ,אלו שבאמת התעלו
רוחנית ,נשארים .כולם מתנהגים הכי טוב,
צמים ומתפללים ביום כיפורים .אולם איך אנחנו
מתפללים בזמנים הרגילים ,ואיך אנחנו מתנהגים
כשהילדים שלנו משגעים ,הבוס עצבני ,ומישהו
עוקף אותנו בתור? המבחן האמיתי של האדם הוא
כשהוא אינו יודע שהוא נבחן.
חכמינו מלמדים אותנו "הוי זהיר במצווה קלה
כמצווה חמורה ,שאין אתה יודע מתן שכרן של
מצוות" )פרקי אבות ב ,א( .ההסבר הפשוט הוא
שאנחנו אף פעם לא יכולים לדעת באמת מהו
ערכן היחסי של המצוות .הרב צוויג מצא משמעות
הרבה יותר עמוקה בדברי חכמים אלו .קחו כל
מצווה ברצינות – גם את הגדולות וגם את הקטנות
– משום שאינכם יודעים כיצד א-לוהים מודד
את מעשינו .אולי הוא נותן יותר שכר על המצוות
הגדולות משום שהמעשה עצמו שווה הרבה .מצד
שני ,אולי הוא נותן יותר שכר על הקטנות – משום
שהתאמצנו למלא אותן למרות שהן קטנות .אם
המצווה הייתה קטנה ובכל זאת טרחנו לעשות
אותה ,הראנו לא-לוהים שהוא באמת חשוב לנו –
ואת זה א-לוהים הרבה יותר מעריך.
כולם מכירים את סיפורם של חנניה מישאל
ועזריה ,שלושת הנערים היהודים החשובים
בבבל ,שסירבו להשתחוות לפסל של נבוכדנצר.
המלך ציווה להשליך אותם לכבשן האש ,שממנו
הם יצאו בלי פגע )ראה דניאל ג( .המעניין
בסיפור שלהם הוא שמהרגע בו הם יצאו מכבשן
האש ,אנחנו לא שומעים עליהם שוב .אין שום
אזכור לנאמנותם אחר כך .לאם הם נעלמו?
התלמוד )סנהדרין צג ,א( שואל זאת ומציע מספר