Page 54 - waia159
P. 54
ללא כאבי ברכיים ושרירים וללא יבלות ושאר מרעין אין על אלבניה
בישין .זה לא מובן מאליו בגילנו המתקדם .זה גם
לא מובן מאליו ששתי בנותינו אוהבות כל כך טבע בקתה אחת בסיסית ורעועה ושלושה ילדים 'נייטיווס' ...המשך מעמוד 52
ומסעות רגליים קשים .התברכנו .יצאנו שוב לכבוש ששיחקו קלפים והתעלמו מקיומנו ומקיומו של הנוף
עוד הר ,כאשר המילה 'לכבוש'אינה קשורה בהרס, הכל מפה( אך אנו חייבים להצמד לתכנית ויוצאים
מלחמה והרג ,אלא בלכבוש את הלב ,או יותר נכון, עוצר הנשימה מסביב. עם בוקר במעלה ההר ,לא לפני שפושטים על
הלב נשבה בקסם הנופים והטבע המופלא .לאחר עץ דובדבנים עמוס ,שגלש מעבר לגדר וקרץ לנו
טיפוס של כחמש שעות הגענו לבקתת רועים בלב קצת קשה לי להודות שהתברגנתי ,אבל זה ממש בפירות אדומים ומתוקים .אז עוד לא ידענו איזה
'אחו התותים והפטל' .הרועים מביאים את עדרי כיף ,בסוף יום ארוך ומתיש של טיפוסים וירידות,
הבקר והצאן למרומי ההרים בקיץ כדי להנות לחלוץ נעליים ,מקלחת מים חמים וארוחה טובה חוויות פרותיות מצפות לנו בהמשך.
מהדשא העסיסי וחוזרים בחורף המושלג והקשה עם בקבוק בירה קרה שאני חולק עם הבנות )לא
לכפרים למטה .קצת לפני החזרה לכפר שלנו מקמצנות ,אנחנו לא שותים הרבה ותמיד מעדיפים משום מה המסלול ,שהיה מסומן ,לא התאים לסיפור
ראינו מרחוק ,מעבר לנהר ,משפחה מקומית .לאחר כשיש בירה מחבית כדי לצמצם את הנזק הסביבתי הדרך ובאיזשהו שלב הבנו שהתברברנו .כדי לחזור
חילופי ברכות בצעקות ונפנוף ידיים ,הם הצביעו למסלול היינו צריכים לרדת בשביל תלול ומדורדר,
לכוון מעלה הנהר והרגשנו שהם רוצים לספר לנו והפסולת(. אך כמו שאומרים 'כל עכבה לטובה' .לפתע הופיע
על מקום שכדאי לבקר ,ואכן ,כשהגענו ,לאחר קצת מולנו שועל יפהפה ,עם עיניים סקרניות וחכמות,
טיפוס על בולדרים צבעוניים ,ראינו מקום קסום עם למחרת בבוקר ,מעמיסים את המזוודה והתרמילים על שנראה היה כאילו שואלות אותנו 'מה אתם עושים
בריכות בצבע טורקיז ומפלים קטנים בינהן .הבנות סוסים )שהרי אנו בטיול דה לוקס למפונקים( ויוצאים
שלנו ,למרות שמותיהן :גל ומעיין ,אינן אוהבות מים שוב במעלה שבילי ההרים .קשה לשמור על קצב פה? זה לא מקום לתיירים'
אלא אם כן מדובר במקלחת .המקום היה כל כך הליכה גבוה .בכל אחו יש מרבצי תותים ננסיים ,פטל
קסום שאפילו הן חלצו בגדים ונכנסו למים הקפואים. אירופאי ) (Raspberriesואוכמניות .הפירות קטנטנים ,אך שמחתי כל כך שלקחתי איתי את עדשת הטלה-
הטעם ,של פעם ,מרוכז וארומטי ,שאי אפשר להפסיק. פוטו הכבדה ומבטינו הצטלבו דרך עדשות הזכוכית.
עוד יום חדש והפעם ,לשם שינוי ,בלי לטפס ולרדת
אלף מטר .יורדים לאורך הנהר העמוק ,עם שבילים לקראת הערב הגענו לכפר הקטן Tethשכולל נזכרתי בקטע מתוך ספרי האהוב 'הנסיך הקטן'.
שמטפסים בנחלי משנה לעבר מפלים יפים בתוך כנסיה אחת ,בית קברות ,מטעי שזיפים ,כמה בתים,
יער עבות .בכניסה לכפר הקטנטן בו סיימנו את היום ככל שעלינו ,התרבו הפרחים והחרקים .סופסוף
ניצבה טחנת קמח שהופעלה בזרם מי הנחל שהוטו שפע נהרות והרים גבוהים מסביב. אנחנו באיזור אלפיני יפיפה שבא לשיר כמו ג'ולי
אנדרוס את 'צלילי המוזיקה' ,רק שיש לי הרגשה
בתעלה .פרימיטיבי כאחד. התמקמנו ללינה באיזה גסט האוס שהטוש של שכשאני אתחיל לשיר יקמלו הפרחים ,הציפורים
המקלחת היה בדיוק מעל האסלה והכיור והמראה
בחדר 'המלון' בו ישנו ראינו כתם שחור על התקרה יאלמו והחרקים יעלמו.
מעל המיטה .כשהסתכלנו מקרוב ראינו שזה עקרב. היו קצת מעל גובה הברכיים )ולא של גמדים(.
קראנו לבעלת הבית .זו לא התרגשה ,הביאה בלב עמק ירוק ,מוקף מצוקי קרחונים היה 'הכפר'
מטאטא ומחצה את היצור החביב שנפל גוסס ממש מעודד ומשמח שכולנו מתעוררים בכל בוקר
למטה ,אך עדיין השאיר כתם שחור על התקרה. www.weinamerica.com 54
קנינו ממנה ריבה ודבש .כולם פה מכינים בעונה
קונפיטורות מעולות מפירות יער ויש להם דבש
טבעי לחלוטין מפרחי הבר שיש לו צבעים וטעמים
שונים מאוד מהתערובת הסינטטית שמספק לנו
קיבוץ יד מרדכי.
יום טיול אחרון ,לעין הכחולה .שם מסקרן ומבטיח
שלא כדאי לפספס .בסוף טיפוס מייגע ,בשביל צר
על מצוק הקניון הגענו אליה .לא התאכזבנו .המים
פורצים מתוך קניון צר ואפל ונשפכים לתוך בריכת
טורקיז צלולה וקרה .באמת שהתכוונתי לשחות ,זה
היה מאוד מפתה ,אך קור המים היה כמו סכינים
כואבים .הסתפקתי בגובה הברכיים והבטחתי
לעצמי בפעם הבאה לא להשתפן.
בדרך חזרה הצלחתי להכנס מתחת מפל המים
מהתעלה שמזינה את טחנת הקמח ועמדתי בכך
בגבורה )אמנם רק לכמה שניות ,אבל מספיק כדי
לשטוף את הזיעה מהחולצה ולהצטלם(.
אחרי מסלולי הליכה של יותר ממאה ק"מ החלטנו
להתפנק קצת .שכרנו אוטו עם צמיגים שחוקים
כמו הסנדלים של משה רבנו אחרי ארבעים שנה
במדבר ויצאנו לכוון העיר העתיקה בראט .התמזל
מזלנו ומצאנו חדר במלון בלב העיר העתיקה
והצלחתי איכשהו לתמרן לחניה מאולתרת ברחוב
מרוצף אבנים שתוכנן לכל היותר כרחוב חד סיטרי
לחמורים רזים .בפסגת העיר ,ממוקמת המצודה
האדירה שחולשת איסטראטגית ,על הנהרות,
הדרכים והערים שפרוסים הרחק למטה.
כמעט סוף הטיול .עלינו על ג'יפ ישן ויצאנו בדרך
עפר צרה ומפחידה לכיוון הבירה טיראנה .מידי
פעם היו מגיעים רכבים ומשאיות מהכוון השני ואז
היה צריך לתמרן ברוורס על שפת התהום ועל צלע
ההר כדי לצאת מהפקק .סוף טוב הכל טוב .הגענו
לטיראנה וחגגנו את סיום הטיול עם הבנות בארוחת
ערב מפנקת במרכז העיר ההומה.
